כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש בקשר עם גרימת חבלה של ממש, אי מתן זכות קדימה בצומת והתנהגות הגורמת נזק.
חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של הנאשם קבעה כי הוא אינו מסוגל להבחין בין מותר ואסור, אינו מסוגל להבין טיב ותוצאות מעשיו ואינו מסוגל לתקשר באופן פרודוקטיבי עם סניגור. לפיכך, אינו מסוגל לעמוד לדין. הומלץ על טיפול ומעקב אמבולטורי אצל הפסיכיאטר המטפל.
ב"כ המאשימה טען כי הפסקת ההליך כנגד הנאשם משמעותה בהכרח הטלת צו אשפוז לתקופה המקסימלית תוך שהוא מפנה להלכת אשקר. ב"כ הנאשם הפנתה לעובדה שחוות הדעת אינה ממליצה על הטלת צו מרפאתי ולכן המדובר בבקשה קיצונית של המאשימה שאינה תואמת את הנסיבות.
השופטת שני שטרן קבעה כי המסלול שנקבע בהלכת אשקר אינו ישים במקרה זה. שכן, ב"כ הנאשם לא הכריזה כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה. והודגש כי בניגוד לעמדת המאשימה, הלכת אשקר אינה קובעת חובת אשפוז, אלא מתווה את הדרך אימתי יתקיים דיון מהותי שיביא לסיום ההליך בדרך של זיכוי ולא בדרך דיונית של הפסקת הליך בעניינו של נאשם שאינו כשיר מהותית ודיונית.
לאחר ששקלה את כל השיקולים קבעה השופטת כי בקשת המאשימה להטלת צו אשפוז לתקופה של שנתיים אינה סבירה, בין היתר, בשל העובדה שאם הנאשם היה מורשע בעבירות שיוחסו לו, מתחם הענישה היה לא היה כולל עונש מאסר אלא פסילה בת מספר חודשים, פסילה מותנית וקנס. ולכן, אין מקום להגביל חירותו של הנאשם בצורה קיצונית רק בשל חוסר יכולתו לעמוד לדין.
נוכח האמור לעיל הורתה השופטת על הפסקת ההליך כנגד הנאשם וזאת מכח ס' 34ח לחוק העונשין.
Reload document 
Open in new tab