עניינה של החלטה זו הוא בקשה שהגישה המדינה להארכת צו פיקוח ומעקב נגד המשיב לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, עד לתום התקופה המרבית המותרת בחוק (24.4.27). הרקע לבקשה נעוץ בכתב אישום מתוקן משנת 2021, שבו הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות סמים רבות (ובהן יבוא וסחר) וכן בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין. על פי העובדות, המשיב החזיק במחשבו האישי לפחות 1,000 סרטונים ותמונות המציגים קטינים ותינוקות במצבים מיניים בוטים ובאינטראקציות מיניות עם בגירים. בגין מעשים אלה נגזרו עליו בשעתו 22 חודשי מאסר בפועל, עונשים על תנאי וחילוט הציוד ששימש אותו.
טרם שחרורו מהמאסר בשנת 2022, נקבעה הערכת מסוכנות מינית ברמה "בינונית" אשר נסמכה על גילו הצעיר של המשיב, מאפיינים אנטי-סוציאליים, משיכה פדופילית וצריכת פורנוגרפיה מוגברת. בעקבות זאת, הוטל עליו צו פיקוח ראשון למשך 36 חודשים שכלל מגבלות קשות, ובהן איסור שימוש באינטרנט לשנה, איסור יצירת קשר עם קטינים וחובת שילוב בטיפול ייעודי. בשנת 2025 הוארך הצו פעם נוספת בשנה, לאחר שהערכת מסוכנות מעודכנת הראתה כי רמת המסוכנות המינית פחתה לרמה "בינונית-נמוכה", תוך שהוסר איסור הגלישה הכללי באינטרנט אך נותרו מגבלות תעסוקה וקשר עם קטינים.
את בקשתה הנוכחית להארכת הצו ביססה המדינה על הערכת מסוכנות עדכנית מפברואר 2026, אשר הותירה את רמת המסוכנות המינית של המשיב על דרגת "בינונית-נמוכה". הודגש כי על פי ממצאי חוות הדעת, למשיב עדיין קיימת סטייה פדופילית ומשיכה לתכנים המשלבים אלימות קיצונית ויחסי שליטה כלפי קטינים. על אף שצוין כי המשיב מנהל אורח חיים יציב ומפיק תועלת מהטיפול, טענה המדינה כי חלק ממצבי הסיכון עודם שרירים וקיימים, וכי אמו – המהווה גורם תמיכה – אינה מסוגלת לשמש כגורם מפקח ומציב גבולות, ולכן ביקשה למצות את תקופת הפיקוח המקסימלית בחוק.
ב"כ המשיב עתר לדחיית הבקשה תוך שהוא מצביע על פער בלתי נתפס בין מציאות חייו החיובית של מרשו לבין המלצותיה המחמירות של יחידת הפיקוח. הסניגור הדגיש כי בספטמבר 2025 סיים המשיב בהצלחה הליך טיפולי אינטנסיבי וממושך בן שלוש שנים וחצי, נגמל באורח מוחלט מצריכת סמים, ומגלה יציבות תעסוקתית מרשימה כטכנאי מכונות במפעל בקיסריה. לנוכח ממצאי חוות הדעת עצמה המלמדים על ירידה דרסטית בדחפיו המיניים ובעיסוקו במין, תָּמַהּ הסניגור מדוע לא הופחת רף מסוכנותו לדרגה "נמוכה" תוך ציון כי הותרת המשיב בדרגת מסוכנות "בינונית-נמוכה" נועדה אך ורק כדי לייצר למדינה פתח משפטי מלאכותי לעתור להארכת הצו. לבסוף נטען כי אירועי ההפרה המיוחסים למשיב מהעבר הינם זוטי דברים – שחלקם נסגרו מחוסר ראיות וחלקם מוצו בראיונות אזהרה בלבד – וכי בחלוף השנים ולאחר ששילם את חובו לחברה, הגיעה העת להסיר מעליו את אות הקין של צו הפיקוח ולאפשר לו לשוב למסלול חיים נורמטיבי.
השופט ערן זלר ציין כי בניגוד למקרים חמורים אחרים בפסיקה שכללו פגיעה פיזית ישירה בקורבנות, העבירה המינית שבה הורשע המשיב היא עבירת עוון של החזקת חומרים שאין בצדה פגיעה ישירה בנפגע מסוים. יתרה מכך, הודגש כי לשון החוק והספרות המקצועית מחריגות עבירה זו, ומצביעות על כך שהסיכון הסטטיסטי של מחזיקי פורנוגרפיית ילדים לבצע עבירות מין מסוג אחר (הכוללות מגע) הוא בדרך כלל נמוך.
בהמשך בחן השופט את שלוש ההפרות לכאורה שיוחסו למשיב לאורך השנים וקיבל את עמדת ההגנה כי מדובר באירועים שאינם משמעותיים: שתי הפרות עסקו בגלישה באינטרנט בשעות אסורות או צפייה בתכנים מעוררי מין של מבוגרים שאינם מהווים עבירה, וההפרה השלישית נסגרה על ידי המשטרה מחוסר ראיות. מנגד, נזקפה לזכות המשיב העובדה שחלפו חמש שנים וחצי מאז ביצוע העבירה המקורית, במהלכן הוא שמר על ניקיון מוחלט מסמים (הקשורים קשר ישיר לצריכת התכנים בעבר), התמיד בטיפול, גילה מחויבות רבה, לקח אחריות מלאה על מעשיו ואף חזר לשגרת עבודה יציבה במפעל למרות פציעת עבודה קשה שעבר.
בסיכום הדברים הפעיל השופט את מבחן המידתיות של "עלות מול תועלת" וקבע כי בעוד שהסיכון שהמשיב יבצע עבירת מין פיזית בקטינים הוא תיאורטי וקלוש, הרי שהמשך הפגיעה בחירותו היא ממשית וצורמת באופן שאינו מידתי. נקבע כי אין לנהוג באוטומטיות כלפי המלצות הערכות המסוכנות וכי חובתו של בית המשפט לעודד עבריינים המראים שיקום מוכח לחזור למסלול חיים נורמטיבי ללא פיקוח פוגעני. לאור משקלם המצטבר של הליך השיקום המוצלח, חלוף הזמן וההפחתה המוכחת בדחפיו, דחה השופט את בקשת המדינה והורה על ביטול צו הפיקוח והמעקב.
Reload document 
Open in new tab