השופט: אסף זגורי
הנאשם: עו"ד סעיד חדאד, מטעם הסניגוריה הציבורית
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית והחזקת סכין שלא כדין. האירועים מושא כתב האישום התרחשו ביום 12.6.22, על רקע סיום מערכת יחסים זוגית בת ארבע שנים בין הנאשם לאחייניתו והחלטתה לפתח זוגיות עם אדם אחר, הגיע הנאשם לבית המתלוננים במגדל העמק בזמן שישנו. הוא נכנס לחדר השינה של המתלוננת, העיר אותה ודרש באיומי מברג כי תתלווה אליו לטבריה. אביה של המתלוננת (אחי הנאשם), אדם עיוור שניסה למנוע מאחיו לקחת את בתו וחסם את פתח הבית, הותקף על ידי הנאשם שהצמיד מברג לצווארו ודחף אותו לרצפה. לאחר מכן, הובלה המתלוננת לתחנת אוטובוס ומשם המשיכו במונית שהזמין לטבריה, שם נעצרו השניים בתוך המונית על ידי מחסום משטרתי.
המאשימה טענה כי הנאשם, תוך ניצול חוסר האונים של אביה, פעל באכזריות ובכוונה להשיג שליטה על המתלוננת, והדגישה כי הודאת הנאשם ניתנה רק לאחר שנשמעו מרבית הראיות, ולכן משקלה מוגבל. לאור זאת, עתרה לקביעת מתחם ענישה הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצויים.
ב"כ הנאשם טען כי נסיבות ביצוע העבירה מצויות ברף החומרה הנמוך, שכן תכלית הסחיטה לא הייתה כספית אלא רצונו של הנאשם לשוחח עם המתלוננת במקום רגוע. הסניגור הדגיש את מצבו הבריאותי המורכב של מרשו, הסובל ממחלת ניוון שרירים גנטית (Myotonic Dystrophy) הפוגעת משמעותית בתפקודו הפיזי היומיומי. עוד צוין כי הנאשם נעדר עבר פלילי, עמד בתנאי פיקוח הדוקים במשך כשנה וחצי ללא הפרות, והתייצב לדיונים חרף קשייו הרפואיים. לבסוף, הודגש כי הנאשם חווה טרגדיות אישיות קשות במהלך ניהול ההליך, בהן פטירת אמו ופטירת אחיו (שהיה המתלונן בתיק), מבלי שהתאפשר לו להיפרד מהם כראוי.
במבחן הכשירות לעבודות שירות חלה תפנית: הנאשם הביע בתחילה חוסר נכונות לעבוד יותר מ-4 שעות ביום עקב מגבלותיו, מה שהוביל לקביעה ראשונית שאינו מתאים להשמה. עם זאת, לאחר דיון נוסף, הביע הנאשם הסכמה כנה להשתלב בעבודות השירות והובהרו לו התנאים. הממונה מצא כי תחת מגבלות רפואיות מסוימות – כגון איסור עבודה בגובה או עם כלי חיתוך – הנאשם כשיר לביצוע העבודות בטבריה.
השופט אסף זגורי קבע כי מכלול מעשי הנאשם מהווים אירוע אחד מתגלגל המצדיק קביעת מתחם ענישה מאוחד. בנימוקיו ציין השופט כי למרות חומרת העבירות, קיימות נסיבות מקלות ייחודיות: הסחיטה לא הייתה ממושכת, הרקע היה רגשי ולא כספי, והמברג הועבר במהלך האירוע לתיקה של המתלוננת. השופט קיבל את עמדת ההגנה, לפיה מתחם העונש ההולם במקרים דומים נע בין 8 ל-24 חודשי מאסר.
מרכיב מרכזי בהחלטה היה מצבו הרפואי של הנאשם. בית המשפט בחן לעומק את מחלת ה-Myotonic Dystrophy, המקצרת את תוחלת החיים וגורמת לרפיון שרירים וקשיי נשימה, וציין כי מחלה זו כבר גבתה את חיי אחיו של הנאשם במהלך ההליך. נקבע כי איכות חייו של הנאשם ירודה ממילא, וכי יש לתת ביטוי משמעותי למוגבלותו הפיזית בקביעת העונש.
עוד נקבע כי ניהול ההליך לא יזקף לחובת הנאשם שכן בירור הראיות הוביל לכך שהמאשימה חזרה בה מעבירת החטיפה החמורה שיוחסה לו בתחילה. בית המשפט התרשם מהחרטה הכנה שהביע הנאשם ומהעובדה שזוהי הסתבכותו היחידה עם החוק. נקבע כי האיזון הנכון בין עיקרון ההלימה לבין נסיבותיו המורכבות מחייב ענישה המצויה ברף התחתון של המתחם.
ההחלטה הסופית שמה דגש על שיקומו של הנאשם לצד הרתעה צופת פני עתיד. השופט סבר כי שליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, בנסיבותיו הרפואיות, תהיה קשה מנשוא ותדרדר את מצבו. לפיכך, גזר על הנאשם עונש של 8 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 שקלים חדשים.
ת"פ (השלום - טבריה) 46998-06-22 מ"י נ' נהרי, ניתן ביום 15.4.2026
Reload document 
Open in new tab