השופטים: שי יניב, דנה אמיר, מיכל רוזן עוזר
למערער: עו"ד מיכל רובינשטיין
למדינה: עו"ד פיה גלבר
האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 1.4.21 כאשר המערער וחבריו נתקלו בשוטרים שהגיעו בעקבות קריאה על חשד להיזק רכוש. המערער הואשם בשלוש עבירות: הפרעה לשוטר, שימוש בכוח או איומים למניעת מעצר ואיומים. בית משפט קמא זיכה את המערער מעבירת שימוש בכוח או איומים למניעת מעצר חוקי, וזאת בשל ספק לגבי חוקיות המעצר, ובנוסף בוטל האישום בעבירת האיומים.
יחד עם זאת, השתמש בית המשפט קמא בסמכותו הרחבה שבסעיף 184 לחסד"פ והרשיע את המערער בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כחוק. הרשעה זו לא התבססה על העובדות המקוריות בכתב האישום, אלא על מעשה שלא נטען בו: משיכת ידו של החבר (עידו) בכיוון המנוגד לניידת, שנתפסה כ"הפרעה מובהקת".
בפני בית המשפט המחוזי ערעור על הרשעת המערער בבית משפט קמא בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כחוק. בבסיס הערעור עמדה הטענה הפרוצדורלית כי לא היה מקום לעשות שימוש בסעיף 184 לחסד"פ, מאחר שלא ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן. הועלה כי ההגנה לא ידעה על כוונת בית המשפט להרשיע בגין המעשה הספציפי של משיכת עידו. יתר על כן, נטען כי המערער אף לא נחקר על מעשה זה בעת עדותו, כך שלמעשה מעשה זה הושתל לדיון בהכרעת הדין ללא כל התרעה מוקדמת.
נוסף על הטיעון הפרוצדורלי נטען כי גם לגופו של עניין המעשה אינו מקיים את יסודות עבירת ההפרעה בשל ספק לגבי מודעותו להוראת השוטר לעידו. לחלופין, נטען כי מדובר במקרה מובהק של הגנת זוטי דברים, שכן המדובר בהפעלת כוח מינימלי למשך שניות בודדות בלבד, על רקע אירוע שולי ונטול אופי עברייני.
מנגד, ב"כ המדינה תמכה בהרשעה וטענה כי המערער הפריע אקטיבית לשוטרים לאורך האירוע וכי הסרטונים ביססו את כל המיוחס לו. נטען כי ההרשעה בגין משיכת עידו הייתה כדין וכי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן, שכן האירוע כולו נבחן. לטענתה, בית משפט קמא הטיב עמו בכך שהרשיעו רק בעבירת הפרעה.
בית המשפט המחוזי הדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות הנאשם וקבע כי השימוש בסעיף 184 לחסד"פ היה "שגגה המצדיקה התערבות", וזאת משום שנותר לפחות ספק אם אכן ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן, מכיוון שלא הוזהר ולא נחקר על המעשה באופן ספציפי. לפיכך, החליט בית המשפט כי הליך ההרשעה הפרוצדורלי היה פגום.
יתר על כן, בית המשפט המחוזי הלך צעד אחד קדימה וקבע כי גם אילו ניתן היה לקבוע בדוחק שניתנה הזדמנות סבירה להתגונן, לא היה מקום לעשות שימוש בסמכות זו בנסיבות העניין. זאת משום שמדובר במהלך יזום של בית המשפט קמא בניגוד לרצון המאשימה (שהחליטה לא להאשים במעשה זה). ומשום שאופי המעשה (משיכת יד לשניות בודדות ושחרור מידי) אינו מצדיק מהלך חריג זה, במיוחד לאחר שהמערער זוכה משאר העבירות החמורות. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט המחוזי על זיכוי המערער וביטול העונש שהוטל עליו.
לצד הזיכוי חשוב להדגיש כי בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית משפט קמא בדבר הדופי שנפל בהתנהלות המערער במהלך האירוע. כמו כן, נדחתה לחלוטין טענת המערער כי יחס השוטרים נבע משיקולים גזעניים, כאשר בית המשפט קבע כי יחס השוטרים נבע מהתנהגותו הפסולה ולא משיקולי גזע. למרות זאת, הזיכוי המלא נשמר בשל הכשל הפרוצדורלי והמהותי בשימוש בסעיף 184 לחסד"פ.
ע"פ (המחוזי – ת"א-יפו) 63957-12-24 טסמה נ' מ"י, ניתן ביום 15.9.2025
Reload document 
Open in new tab