שם השופט/ת: יונה אטדגי
התביעה להצהיר כי המשכנתא בטלה או כי דינה להתבטל ולהימחק ממרשם המקרקעין, דינה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא הבינה את משמעות חתימתה וכי המשכנתא תירשם גם על זכויותיה (ולא רק על זכויות אחיה), ולחילופין לא עמדה בנטל להוכיח כי המשכנתא נעשתה באופן "פיקטיבי".
רקע עובדתי: התובעת ("דרורה") והנתבע 2 ("גבי") הם בעלים רשומים משותף (במושע) של בניין מגורים. לטובת הנתבע 1 ("בני"), שהוא אחיו של גבי ואף היה נשוי בעבר לנאוה אחותה של דרורה, רשומה משכנתא על מחצית מזכויותיהם של דרורה וגבי בבניין. הסעד המבוקש בתביעה הוא "להצהיר כי אין תוקף למשכנתא... על זכויותיה של התובעת בנכס [הבניין]... וכי המשכנתא האמורה בטלה ולא היה לה תוקף מעולם ולחלופין כי דינה להתבטל ולהימחק ממרשם המקרקעין".
דיון משפטי: ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וקבע כי לטענת דרורה, היא סברה שחתימתה על שטר המשכנתא נועדה לאפשר את רישום המשכנתא על זכויותיו של גבי בלבד בבניין. לא נמצא ליתן אמון בגרסתה. בשטר המשכנתא מוגדרים דרורה וגבי יחדיו כ"ממשכן" ודרורה חתמה, יחד עם גבי, ברובריקה הנושאת את הכותרת "חתימת הממשכן/ים". ברובריקה המיועדת לתיאור המקרקעין הממושכנים נרשם כי המשכון מתייחס למחצית מהבעלות בבניין, ולא מצוין בה כי היא חלה על מחצית הזכויות של גבי בלבד בבניין. הדברים הללו כתובים שחור על גבי לבן בשטר המשכנתא ואינם זקוקים לכל פירוש נוסף. יצוין, כי דרורה היא אשת עסקים מנוסה. היא איננה יכולה להישמע בטענה שלא הוסברה לה משמעות חתימתה על השטר. כפי שנפסק, אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב, שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות, שכן ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תיעשה בהיסח דעת. אין בהיעדרם של הסכם ומסמכים נלווים לשטר המשכנתא כדי לגרוע מתוקפו. שטר המשכנתא הינו, כשלעצמו, חוזה שנכרת בין הממשכן, החייב, לבין בעל המשכנתא, הנושה, ומשכנתא רשומה הינה חיוב שדינו כפסק דין. ברור, שאילו הצדדים לשטר המשכנתא היו טורחים לצרף אליו הסכם המגדיר את כל תנאיו, או מסמכים נלווים אחרים, הדבר היה חוסך התדיינות ומחלוקות, כפי שנפרשו בהליך זה, אך אין בהיעדרם של אלה כדי לשלול את תוקפו של שטר המשכנתא או לגרוע מכוחו המשפטי. אשר לגרסתה הנוספת של דרורה, לפיה המשכנתא נעשתה באופן "פיקטיבי", בידיעת גבי, על מנת להקשות על שלטונות המס במימוש נכסיו, בעקבות הליכים שהתנהלו אותה עת נגדו. גרסה זו נתמכת ע"י גבי, אם כי לטענתו, גם דרורה הייתה שותפה ליוזמה זו. כנגדם עומדת גרסתו של בני, לפיה המשכנתא נעשתה באופן "אמיתי", כדי להבטיח את חובותיהם של גבי, דרורה ונאוה אליו, בגין עבודות שיפוצים שביצע עבורם. שתי הגרסאות אינן חפות מקשיים, אך מבין שתיהן נמצא להעדיף את גרסת בני.
בשפה המשפטית, דרורה וגבי טוענים כי המשכנתא הינה חוזה למראית עין, כשמשמעו בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), ולכן דינה להתבטל. כפי שנקבע בעניין גולדברג, על מנת לקבוע האם מדובר בחוזה למראית עין, יש להתחקות אחר כוונתם האמתית של הצדדים בעת כריתת החוזה. מדובר בשאלה עובדתית במהותה, הנלמדת מנסיבות העניין, כשהנטל להוכיח שהחוזה נעשה למראית עין בלבד מוטל על שכמו של הטוען לכך. בשל טיב הטענה האמורה, ובפרט מקום בו הפער בין ההסכם הסמוי לבין זה הגלוי נועד להשיג תכלית בלתי חוקית, נדרשת רמה הוכחה מוגברת לצורך ביסוסה. בענייננו, הנטל להוכיח שהמשכנתא היא חוזה למראית עין מוטלת על דרורה וגבי, ומאחר שלטענתם היא נועדה להשיג תכלית בלתי חוקית, נדרשת רמת הוכחה מוגברת. משעסקינן בתביעתה של דרורה, הנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה הוא כפול: הן מהנימוק הנזכר והן משום היותה התובעת, שהנטל עליה להוכיח את תביעתה.
מאחר שדרורה מכחישה את טענת גבי לפיה היא הייתה שותפה ליוזמה ליצירת המשכנתא "הפיקטיבית", דבריה נסמכים במלואם על עדות גבי בעניין זה, אלא שגבי מושתק מלטעון גרסה זו, לאחר שבהליך קודם שהיה צד לו (משפט הגירושין שהתנהל בינו לבין נאוה) הוא טען טענה הפוכה בתכלית. כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים, גם כשבעלי הדין בשני ההליכים אינם זהים. אכן, פסק הדין במשפט הגירושין ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ולא ניתן ללמוד ממנו האם גרסת גבי ביחס לאמיתות המשכנתא התקבלה אם לאו, האם צמחה לו מגרסתו זו "הנאה" אם לאו. אך בהיעדר כל הסבר לשינוי גרסאותיו, כשנראה בעליל שהוא משנה את גרסאותיו בהתאם לאינטרס שעשוי לצמוח לו, יש לנהוג בהתאם לגישה לפיה צמיחת "הנאה" כלשהי כתוצאה מהעלאת טענה מסוימת איננה, ככלל, תנאי לקביעה כי בעל דין מושתק מלטעון את היפוכה. אך גם אם לא היה נקבע שקם לגבי השתק שיפוטי, אזי מכוח שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית יש לקבוע שלא ניתן לתת אמון בעדותו. מאחר וגרסת דרורה מתבססת על גרסת גבי, הרי שדחיית גרסתו של גבי מביאה גם לדחיית גרסתה. מלבד זאת, גם בכתב תביעתה מזכירה דרורה את גרסתו של גבי במשפט הגירושין, לפיה המשכנתא נרשמה בגין חובם של גבי ונאוה לבני, משמע, גם היא הייתה מודעת לגרסה קודמת ושונה של גבי ביחס למשכנתא. באשר לעדותה של נאוה, הרי שמאחר שנאוה לא הייתה מעורבת בחתימת משכנתא זו, הרי שבהתייחס אליה עדותה אינה יכולה לבוא במקום גרסתו הנדחית של גבי, ואין בה כדי לתמוך בגרסתה של דרורה.
קושי נוסף שמכביד על קבלת גרסת דרורה וגבי הוא שלמרות שענייניו של גבי עם מס הכנסה הסתיימו לפני שנים רבות, גבי לא טרח למחוק את המשכנתאות שנרשמו על הנכסים השונים (וביחס לבניין דנן, הדברים נכונים גם כלפי דרורה). בהיעדר הסבר סביר להימנעות ממחיקת המשכנתא, לא זו בלבד שיש בעובדה זו כדי לערער את גרסתם של גבי ודרורה, אלא יש בה, במידה מסוימת, כדי לתמוך בגרסת בני, לפיה המשכנתא עדיין רשומה על שמו משום שהחוב לטובתו טרם שולם. קושי נוסף טמון בכך שמאחר ולגרסת דרורה היא עצמה לא הייתה חייבת חוב כלשהו למס הכנסה, שעבורו נדרש היה לרשום פיקטיבית משכנתא על זכויותיה, אזי לשם מה נרשמה המשכנתא גם על זכויותיה? לא ניתן לשאלה זו כל הסבר.
גם גרסתו של בני אינה חפה מקשיים. הכיצד במשך קרוב ל-25 שנים הוא לא פעל למימוש המשכנתא לשם פירעון החוב שלטובתו? ועדיין, גרסתו של בני מתקבלת יותר על הדעת מזו של דרורה וגבי, בשל כל הנימוקים שנמנו לעיל. ביחס לעבודות שבוצעו בבניין, נמצא להאמין לעדותו של בני, שנתמכה בעדותו של החשמלאי, ולקבוע כי המשכנתא נרשמה לשם הבטחת חובם של דרורה וגבי אליו בגין עבודות אלה. גם אם היה נמצא ששתי הגרסאות אינן סבירות, או שהן סבירות במידה שווה, הדבר היה מביא בהכרח לדחיית התביעה: א. הנטל המוטל על מי שטוען שהחוזה הוא חוזה למראית עין, והנטל המוגבר על מי שטוען שמראית העין נועדה כדי להשיג מטרה בלתי-חוקית; ב. הנטל המוטל על דרורה, כתובעת, להוכחת תביעתה; ג. גרסתו של בני התומכת בקיומו של החוזה, כלומר תוקפו של שטר המשכנתא, עדיפה על גרסתם של דרורה וגבי, המבקשת לגרום לביטול החוזה, קרי: ביטולו של שטר המשכנתא. מסקנה אחרונה זו נובעת מהכלל הקבוע בסעיף 25(ב) לחוק החוזים. חזקת תוקף זו עשויה לחול לא רק בפרשנות החוזה, אלא גם במקרים שבהם מועלית כלפי החוזה טענת בטלות בשל חוזה שנעשה למראית עין.
תא 42832-12-20 דרורה נדב אשגרי נ' בנימין פרץ (ניתן ביום: 27.4.25)
Reload document 
Open in new tab