שם השופט/ת: נעה תבור
הוראת סעיף 70א1 לפקודת התעבורה מורה לרשות להציב תמרור בתחנות אוטובוס המאפשר חנייה בשעות מסוימות, אך באותה נשימה קובעת מתי לא יוצב תמרור. בהעדר תמרור המתיר חניה בתחום תחנת אוטובוס – האיסור בתוקף. מאחר ובתחנה הרלוונטית למערער לא הוצב תמרור המתיר חניה, אסור היה לו לחנות שם, כאשר המערער לא הראה שאי הצבת תמרור נעשה שלא כדין. אכן, תקיפה עקיפה של שיקול הדעת של הרשות אפשרית במקרים המתאימים, אלא שהמקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים.
רקע עובדתי: המערער חנה בתחום תחנת אוטובוס ביום שבת בבוקר. המערער טען שמותר היה לו לחנות כך בהתאם להוראות החוק ובהתאם למדיניות האכיפה בעיריית תל אביב-יפו. בימ"ש לעניינים מקומיים הרשיע את המערער בעבירת חניה בתחום תחנת אוטובוס, בניגוד להראות סעיף 6(ד)(12) לחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), וגזר עליו קנס בסך 600 ₪ ומצא לחייבו בהוצאות בסך 100 ₪. מכאן הערעור.
דיון משפטי: ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור. המערער טען שהוראת סעיף 70א1 לפקודת התעבורה נותנת לו זכות לחנות בתחום תחנת אוטובוס בשבת וכי מדובר בזכות קנויה ע"פ החוק שאינה טעונה כל תמרור שיאשר זאת. אי הצבת תמרור היא מחדל של העירייה אך הצבתו אינה נדרשת שכן מדובר בתמרור בעל אופי הצהרתי בעוד שהזכות נקבעת בחוק. לא ניתן לקבל טענה זו. לא מן הבחינה המילולית של לשון החוק ולא מבחינת התפתחות החקיקה.
מן הבחינה הלשונית. הוראת סעיף 70א מורה לרשות להציב תמרור בתחנות אוטובוס המאפשר חנייה בשעות מסוימות, אך באותה נשימה קובעת מתי לא יוצב תמרור כאמור בתנאים הקבועים בסעיף קטן ב'. לפיכך, התמרור אינו דקלרטיבי כפי שטוען המערער אלא הוא בחירה בין שתי אפשרויות ששתיהן תקפות וקיימות. השאלה מה מבין האפשרויות היא זו שחלה על המקרה שבנדון היא שאלה עובדתית. בעניין זה בימ"ש קמא שמע את עדות הפקחית לפיה מדובר בתחום תחנת אוטובוס המשמשת קו שירות לאוטובוס שפועל גם ביום מנוחה. גם אם בימ"ש קמא לא קבע מפורשות שעדות הפקחית מקובלת עליו, הרי שעדותה לא נסתרה ולא הוחלשה בחקירה נגדית ולפיכך לא הונחה תשתית ראייתית להחזיר את הנטל אל כתפי המשיבה. משכך לא נמצא כל טעם בהחזרת הדיון לבימ"ש קמא לקביעה מפורשת יותר בנקודה זו.
המערער לא הציג ראייה לכך שהתחנה אינה פעילה בשבת או שלא מדובר בקו שע"פ תנאי רשיונו יכול לפעול גם ביום מנוחה. כתחליף לכך הפנה לפסה"ד בענין אריאל. אלא שלא ניתן למצוא בפסק הדין את אשר המערער מחפש בו וטענת השתק וודאי לא קיימת: ראשית מן הטעם שלא מדובר באותה משיבה. שנית מן הטעם שהסוגיה שונה. שלישית, קיים הבדל בין עצירה רגעית לבין חניה בתחום תחנת אוטובוס. אין מחלוקת לגבי העובדה שהמערער חנה בתחום תחנת אוטובוס ולא עצר שם עצירה רגעית לשם העלאה או הורדה של נוסעים. נתון זה שולל גם את טענת המערער בדבר אכיפה בררנית בינו לבין קווי ההסעות.
מבחינת התפתחות החקיקה. בענין אהרונוביץ ביהמ"ש היה ער למצוקת חניה בערים הגדולות ואעפ"כ פסק שלא ניתן להותיר את שיקול הדעת לאזרחים, מתי לקיים הוראות תמרורים ומתי לא. לפיכך נקבע כי האיסור לחנות בתחום תחנת אוטובוס תקף בכל שעות היום וגם בימי מנוחה. בחלוף השנים תוקנה פקודת התעבורה והוסף לה סעיף 70א1. סעיף זה מטיל חובה על הרשויות להגדיר מתי מותר לחנות בתחום תחנת אוטובוס ומתי לא. הסעיף תוקן אך העיקרון שנקבע בענין אהרונוביץ' נותר בעינו. בהעדר תמרור המתיר חניה בתחום תחנת אוטובוס – האיסור בתוקף. לא לנהג העובר בדרך לקבוע האם תחנה פעילה בשבת, האם לתחבורה העוצרת שם יש רישיון והאם מדובר בנתיב תחבורה ציבורית. אם אין תמרור – אל לו לחנות שם. מאחר ובתחנה הרלוונטית למערער לא הוצב תמרור המתיר חניה, אסור היה לו לחנות שם. משמעות הימנעות הרשות מהצבת תמרור בתחנה ספציפית יכולה להיות פרי מחדל אך יכולה גם להיות החלטה מודעת של הרשות. המערער לא הראה שאי הצבת תמרור במקרה דנן נעשה שלא כדין. להיפך.
טענה עיקרית של המערער נוגעת לתקיפת שיקול הדעת של הרשות. תקיפה עקיפה של שיקול הדעת של הרשות אפשרית במקרים המתאימים, אלא שהמקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים. עניינו של המערער אינו מעלה ענין עקרוני ורחב שצף מתוך המקרה הפרטי שלו. המערער לא הציג נתון לפיו העיריה לא שמה בכלל תמרורים בניגוד להוראות החוק. הוא לא טוען שהחלטת העיריה איפה לשים תמרורים ואיפה לא היא החלטה נגועה במניעים זרים או בשיקולים בלתי ענייניים והוא לא מראה שההחלטה מפלה בין שווים. כל הדיון כולו מוקדש לעניינו הפרטי. הוא מבקש שהעיריה תוכיח במקרה הפרטני שלו שהחלטתה שלא לבחור את התחנה הזו כמתאימה היא החלטה שיש לבטל. לבדיקה כזו אין הצדקה במסגרת ניהול הליך בבימ"ש לעניינים מקומיים. לכך יש להוסיף כי עניינו של המערער אינו מקים חשש ל'מחיר כבד' שכן לא מדובר בהרשעה שנכללת בגליון הרישום הפלילי ואין חשש להכתמת המערער או אחרים.
השאלת איפה הרשות תציב תמרורים ותאפשר חניה בשבת בתחום תחנת אוטובוס מחייבת הסתכלות עירונית רחבה, תכנון תנועה ושלל שיקולים שאינם תפקידו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים לשקול. טענות לענין הפעלת שיקול הדעת של הרשות בענין זה, מקומן בבימ"ש לעניינים מנהליים. אשר לטענת ההסתמכות על מדיניות אכיפה של העירייה. לטענה זו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת. ולבסוף, גזר הדין שניתן ע"י בימ"ש קמא מנומק היטב ולא נמצא להתערב בו במסגרת ערעור.
עפמק 2235-07-25 אופיר סטר נ' עיריית תל אביב-יפו (ניתן ביום: 15.10.25)
Reload document 
Open in new tab