שם השופט/ת: אברהים בולוס
פסק הדין עוסק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת דרך ארץ הייווייז, מפעילת כביש האגרה כביש 6, בטענה כי היא גובה שלא כדין דמי גבייה ממשתמשי הכביש, בעיקר ממנויי מסלול הווידאו וממשתמשים מזדמנים. המבקשים טענו כי גביית דמי הגבייה מפלה בין סוגי משתמשים, נעשית תוך הטעיה של הצרכנים, וכי המשיבה ניצלה את מעמדה כמונופול בשוק שירותי הגבייה בכביש. מנגד טענה המשיבה כי גביית דמי הגבייה מבוססת על הוראות מפורשות בחוק כביש אגרה ובתקנות מכוחו, וכי ההבחנה בין מנויי הפסקל למנויי הווידאו נקבעה בדין ובמסגרת חוזה הזיכיון שאושר על ידי המדינה. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לאחר שקבע כי לא הונחה תשתית משפטית ועובדתית המצביעה על אפשרות סבירה להצלחת התביעה וכי פעולות המשיבה נעשו בהתאם לדין ולהסדרים שנקבעו בחוק ובתקנות.
רקע עובדתי: המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת דרך ארץ הייווייז, בעלת הזיכיון להפעלת המקטע המרכזי של כביש 6. לטענתם, המשיבה גובה דמי גבייה שלא כדין ממנויי מסלול הווידאו וממשתמשים מזדמנים, למרות שהם משלמים את אגרת הנסיעה באמצעי תשלום זהים לאלו של מנויי הפסקל. לטענת המבקשים, מאחר שהגבייה בפועל מתבצעת באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע, אין הצדקה להבחנה בין משתמשים שונים, והמשיבה אינה רשאית להטיל דמי גבייה נוספים רק על חלק מהמשתמשים. עוד נטען כי גבייה זו יוצרת אפליה בין סוגי המשתמשים בכביש ומהווה גבייה בלתי חוקית הפוגעת בזכות הקניין של הציבור. המשיבה הסבירה כי השימוש בכביש 6 מבוסס על שלושה מסלולים: מנוי פסקל, מנוי וידאו ומשתמש מזדמן. מנוי פסקל עושה שימוש בהתקן פיזי המותקן ברכב ומאפשר זיהוי אוטומטי של הרכב בעת הנסיעה בכביש, ולכן אינו מחויב בדמי גבייה. מנויי הווידאו ומשתמשים מזדמנים מזוהים באמצעות צילום לוחית הרישוי של הרכב ולכן מחויבים בדמי גבייה בנוסף לאגרת הנסיעה. הבחנה זו, לטענת המשיבה, מעוגנת בחוק כביש אגרה ובתקנות הגבייה שנקבעו מכוחו, אשר קובעות סכומים קבועים של דמי גבייה בהתאם לסוג המשתמש בכביש.
המבקשים טענו עוד כי המשיבה הטעתה את הציבור ביחס לכדאיות מסלולי המנוי השונים, במיוחד ביחס למסלול הפסקל. לטענתם, המשיבה יצרה מצג כאילו מנוי וידאו הוא המסלול המשתלם ביותר, תוך הסתרת העובדה כי מנוי הפסקל פוטר מדמי גבייה ולכן עשוי להיות זול יותר. בנוסף נטען כי באתר האינטרנט של המשיבה ובפרסומיה לא נמסר מידע מספק על קיומם של דמי גבייה ועל השפעתם על המחיר הכולל של הנסיעה בכביש.המשיבה מצדה טענה כי כל פעולותיה נעשו בהתאם להוראות החוק והתקנות ולחוזה הזיכיון שנחתם עם המדינה. לדבריה, מנגנון הגבייה הקיים נועד לאפשר גבייה יעילה של האגרה ולשקף את העלויות הנוספות הכרוכות בזיהוי משתמשים שאינם עושים שימוש בתג החיוב. עוד נטען כי דמי הגבייה נקבעו במפורש בתקנות ואינם נגזרים מהוצאות הגבייה בפועל, ולכן אין בסיס לטענה כי מדובר בגבייה בלתי חוקית. בנוסף טענה המשיבה כי המבקשים מנסים למעשה לתקוף את חוקיות התקנות עצמן במסגרת הליך ייצוגי, דבר שאינו אפשרי.
דיון משפטי: הדיון המשפטי התמקד בפרשנות הוראות חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, ובתקנות כביש אגרה (סכומי דמי הגבייה), תשנ״ט-1999. החוק מסמיך את בעל הזיכיון להפעיל את כביש האגרה ולגבות אגרה בגין השימוש בו וכן לגבות דמי גבייה במקרים שבהם גביית האגרה אינה נעשית באמצעות "תג חיוב". תקנות הגבייה קובעות מנגנון מדורג של דמי גבייה בהתאם לסוג המשתמש, חייב רשום, חייב חד-פעמי או חייב רגיל. בית המשפט קבע כי הסדר זה משקף מדיניות חקיקתית ברורה שנועדה לאפשר גבייה יעילה של האגרה תוך הבחנה בין סוגי משתמשים שונים. בית המשפט הדגיש כי מנוי הפסקל הוכר על ידי הרשות הממונה כ"תג חיוב" לפי החוק, ולכן מנויים במסלול זה אינם מחויבים בדמי גבייה. מנויי הווידאו, לעומת זאת, אינם משתמשים בתג חיוב אלא מזוהים באמצעות צילום לוחית הרישוי, ולכן לפי התקנות הם מחויבים בדמי גבייה. לפיכך, ההבחנה בין מסלולי המנוי אינה נובעת מהחלטה שרירותית של המשיבה אלא מעוגנת בדין ובהסדרים שנקבעו מראש במסגרת הפעלת כביש האגרה.
המבקשים טענו כי המשיבה הטעתה את הציבור בכך שלא גילתה באופן ברור כי מנוי הפסקל הוא המסלול המשתלם ביותר וכי מנויי הווידאו מחויבים בדמי גבייה נוספים. בית המשפט בחן טענה זו לאור הוראות חוק הגנת הצרכן, ובמיוחד סעיף 2 לחוק האוסר על הטעיה בפרט מהותי בעסקה. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי המשיבה הסתירה מידע מהותי מהצרכנים או כי הציגה מצגים מטעים. נקבע כי המידע על תעריפי הנסיעה ועל סוגי המנויים היה זמין באתר האינטרנט של המשיבה ובמסמכי ההתקשרות עם המנויים, וכי אין חובה להציג את כל המידע בעמוד הראשי של האתר או בכל אמצעי פרסום אפשרי. בנוסף נקבע כי המחיר הכולל של הנסיעה מוצג למשתמשים ולכן אין הכרח לפרט בכל מקרה את רכיבי המחיר הפנימיים. המבקשים טענו כי המשיבה היא מונופול בשוק שירותי הגבייה בכביש 6 וכי היא ניצלה את מעמדה לרעה בכך שיצרה חסמים המונעים ממשתמשים לבחור במסלול הפסקל. עוד נטען כי המשיבה אינה מאפשרת תשלום באמצעות אפליקציות חיצוניות כגון פנגו וסלופארק ובכך מונעת תחרות בתחום שירותי הגבייה.
בית המשפט דחה טענות אלו וקבע כי פעילות המשיבה מתבצעת במסגרת הסכם הזיכיון שנחתם עם המדינה וכי היא מחויבת לפעול בהתאם לתנאי המכרז ולמערכת הגבייה שנקבעה במסגרתו. נקבע כי העובדה שהמשיבה מפעילה כביש אגרה מכוח זיכיון אינה הופכת אותה בהכרח למונופול במובן של חוק התחרות הכלכלית, וכי אין בסיס לטענה כי היא ניצלה את מעמדה לרעה. בנוסף נקבע כי אין חובה על המשיבה לאפשר שימוש באמצעי תשלום חיצוניים שאינם חלק ממערכת הגבייה שנקבעה בהסכם הזיכיון. בית המשפט בחן את הבקשה גם לאור התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. בהתאם לפסיקה, ובהסתמך בין היתר על פסקי הדין רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי ורע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, על המבקש להראות כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו לטובתם וכי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הצליחו להניח תשתית מספקת להוכחת התנאים הללו. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על פרשנות הוראות החוק והתקנות, ולא על שאלות עובדתיות רחבות המשותפות לכל חברי הקבוצה. בנוסף, חלק מהטענות שהעלו המבקשים היו למעשה ניסיון לתקוף את חוקיות התקנות עצמן, דבר שאינו מתאים להתברר במסגרת תובענה ייצוגית.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. נקבע כי גביית דמי הגבייה על ידי המשיבה נעשית בהתאם להוראות חוק כביש אגרה ולתקנות הגבייה שנקבעו מכוחו, וכי ההבחנה בין מנויי הפסקל למנויי הווידאו מעוגנת בדין ואינה מהווה אפליה בלתי חוקית. עוד נקבע כי המבקשים לא הצליחו להראות כי המשיבה הטעתה את הציבור או הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, וכי לא הוכח ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי או פגיעה בתחרות. בית המשפט הדגיש כי פרשנות המבקשים לדין הייתה מרחיבה ואינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, התקנות והסדרי הזיכיון שנקבעו להפעלת כביש 6. לפיכך נקבע כי לא מתקיימת אפשרות סבירה שהתביעה תתקבל וכי אין הצדקה לאשר את התובענה כייצוגית. הבקשה נדחתה, תוך הדגשה כי מנגנון הגבייה הקיים הוא חלק מהסדר רגולטורי רחב שנקבע על ידי המחוקק והמדינה לצורך הפעלת פרויקט כביש האגרה.
ת"צ 63183-10-20 אביגל ואח' נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (ניתן ביום: 22.2.26)
Reload document 
Open in new tab