השופטים: ליאורה ברודי, מיכל ברק נבו, מיכאל תמיר
למאשימה: עו"ד יולנדה טולדנו
לנאשם: עוה"ד אבי חימי ומשה וייס
ביום 1.2.09, ברעננה, לאחר שסיימה א.א. את יום עבודתה, צעדה לרכבה שחנה בסמוך לפרדס. הנאשם, שהיה חבוש בכובע צמר ועטה כפפות גומי, ארב לה, סנוור את פניה, ניפץ את חלון דלת הנהג, התיז על פניה חומר חריף וגרר אותה באכזריות לתוך הפרדס. שם חנק אותה, הצמיד חפץ חד לגבה ולצווארה, קשר את ידיה באזיקונים, אנס אותה באלימות ובאכזריות וגרם לה חבלות גופניות ונפשיות קשות. הנאשם הורשע בעבירות חטיפה, שתי עבירות אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה וחבלה במזיד.
כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ביום 12.12.19, למעלה מעשר שנים לאחר ביצוע העבירות, זאת מכיוון שלאחר מעשה האונס הנאשם דאג לכך שא.א לא תראה את פניו ולכן לא יכלה לזהותו. המשטרה ביצעה פעולות חקירה רבות, כולל הפקת דנ"א מתאי זרע שנמצאו על התחתונים שלבשה א.א., אך רק בשנת 2019, עם התפתחות מדעית, נמצא כי הדנ"א תאם לדגימות של הנאשם.
ההגנה לא חלקה על תיאור האירוע על ידי א.א., והראיות הוגשו בהסכמה. המחלוקת העיקרית נגעה לזהות מבצע העבירה, כאשר הנאשם הכחיש את מעורבותו וטען כי הזרע שלו הושתל בתחתוניה של א.א. א.א. תיארה את ההלם, הבכי והתפילות שלה במהלך האירוע, וכן את הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לה.
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 13 ל-17 שנות מאסר בפועל. צויין כי הנאשם, גם לאחר הרשעתו, המשיך להכחיש את אשמתו ולא הביע נכונות להתייחס לקביעות בית המשפט או לפנות לטיפול, דבר המעיד על עיוותי חשיבה וגישה קורבנית המונעים התערבות טיפולית. בהתחשב בכך ובגורמי הסיכון והשיקום, קבע בית המשפט כי קיים סיכון להישנות עבירות מין ואלימות, ולכן יש צורך בהרתעה משמעותית.
אשר לחלוף הזמן נקבע כי הוא אינו מצדיק הקלה בעונש, שכן המתלוננת חיה בצלו של המעשה, בעוד הנאשם ניהל חיים נורמליים עד לחשיפתו הודות להתפתחות הטכנולוגית ולנחישות החוקרים.
נוכח האמור לעיל נידון הנאשם ל- 16 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 160,000 ₪ לנפגעת העבירה.
תפ"ח (המחוזי – מרכז-לוד) 32890-12-19 מ"י נ' נידם, ניתן ביום 28.4.2025
Reload document 
Open in new tab