הנאשם, בן 25, הודה והורשע במסגרת הסדר בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרעה לתנועה, בעקבות אירוע אלימות ביום 29.5.24. על פי עובדות המקרה, הנאשם נהג ברכבו מכיוון מחסום חיזמא לירושלים ומנע מהמתלונן להשתלב בנתיב הנסיעה, תוך שהוא פותח את חלונו ויורק לעברו. בהמשך סטה הנאשם עם רכבו בכוונה כדי למנוע מהמתלונן לעקוף אותו, ובעת שהרכבים עמדו במקביל, זרק המתלונן כוס קפה לתוך רכבו של הנאשם וכאשר הגיעו לצומת מרומזר, יצאו השניים מרכביהם והתפתח ויכוח, במהלכו תקף הנאשם את המתלונן בהדיפה ובשתי בעיטות בעודו רוכן מעליו, וגרם לו לחבלות ושריטות בפניו ובגופו.
תסקיר שירות המבחן תיאר את הנאשם כצעיר ללא רישום פלילי, המנהל אורח חיים נורמטיבי ועובד כנהג אוטובוס בחברה ציבורית. להתרשמות השירות המדובר במי שהתקשה להסביר את מעשיו, נטה להשליך את האחריות על המתלונן וטען כי פעל מתוך הגנה עצמית תוך הפחתה מחלקו באירוע. לגבי סוגיית ביטול ההרשעה לא ננקטה עמדה נחרצת מחוסר כלים מספיקים, אך הנושא הושאר לשיקול דעת בית המשפט לאחר שהוצגו מסמכים המעידים על חשש לפגיעה תעסוקתית ממשית בנאשם. לבסוף הומלץ על עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות.
המאשימה שעמדה על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלימות בכבישים, ביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולהטיל על הנאשם עונש שבין 3-12 חודשי מאסר. ההגנה מנגד עתרה לביטול ההרשעה והדגישה את נסיבות המקרה והחשש הממשי כי הרשעה פלילית תוביל לפגיעה אנושה בעתידו המקצועי כנהג רכב ציבורי.
בבואו לקבוע את מתחם הענישה הראוי, עמד השופט דוד שאול גבאי ריכטר על הפגיעה בערכים המוגנים של שלומו, גופו וביטחונו של אדם במרחב הציבורי. השופט הדגיש כי תופעת האלימות בכבישים הפכה ל"מכת מדינה" המחייבת ענישה מרתיעה, אולם סייג זאת בכך שבמקרה הנוכחי מדובר במפגש מקרי ולא באירוע שתוכנן מראש. לצד זאת נקבע כי אף שלמתלונן הייתה תרומה משמעותית להתלקחות האירוע, הנאשם נושא באחריות מלאה למעשיו הפסולים, שכן עמדו לרשותו מספר נקודות זמן שבהן יכול היה לבחור אחרת ולהימנע מהתקיפה. בשים לב למכלול שיקולים אלו, קבע השופט כי מתחם הענישה הראוי ינוע בין 250 שעות של"צ לבין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
בבואו לבחון את שאלת ביטול ההרשעה, יישם השופט את המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה ומצא כי מקרה זה נמנה עם המצבים החריגים המצדיקים זאת. ראשית, טיב העבירה ונסיבותיה – הכוללות את האשם התורם המשמעותי של המתלונן – מאפשרות לוותר על ההרשעה. שנית, מעצם היותו של הנאשם נהג רכב ציבורי שפרנסתו תלויה ברישיונו, הרשעה פלילית תסב לו נזק קונקרטי ובלתי מידתי לעתידו המקצועי. הודגש כי המדובר במעידה חד-פעמית ברף חומרה שאינו גבוה ושאינה מאפיינת את אורח חייו, עליה קיבל הנאשם את האחריות.
לאור נימוקים אלו הורה השופט על ביטול ההרשעה והטיל על הנאשם ביצוע של 300 שעות של"צ, תשלום פיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח וחתימה על התחייבות.
Reload document 
Open in new tab