פסק הדין עוסק בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד בנק לאומי, במסגרתה נטען כי הבנק גבה מלקוחותיו עמלת מינימום בגין ערבויות בנקאיות יותר מפעם אחת, בניגוד לתעריפון הבנק ולהוראות הדין. הסוגיה המרכזית שנדונה היא פרשנות התעריפון: האם עמלת המינימום נגבית פעם אחת לכל ערבות, או שמא ניתן לגבותה מדי שנה. בנוסף נדונו עילות של הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, וכן שאלת היקף ההשבה המגיע לחברי הקבוצה. בית המשפט קובע כי יש להעדיף את פרשנות התובעת, שלפיה עמלת המינימום היא חד־פעמית לכל ערבות, ולפיכך גבייתה החוזרת הייתה שלא כדין, ומקימה זכות להשבה לחברי הקבוצה.
