שם השופט/ת: גילה כנפי-שטייניץ
נדחו בקשות רשות ערעור על ההחלטות שעניינן אופן עריכת תחשיב תביעות החוב בהליך פשיטת רגל של ערב לחובות חברת בנייה שקרסה; נקבע, כי הפתרון ל"תאונה המשפטית" שנוצר עקב החלטות סותרות בהליכים קודמים בין הצדדים, אינו טמון בהליכי עיון מחדש על החלטות שנתקבלו ומולאו זה מכבר, אלא בהשבת הדיון לבית משפט של פש"ר על מנת שיכריע בגובה נשייתם של המשיבים לצורך קביעת הדיבידנד לו הם זכאים.
רקע עובדתי: שתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד, המופנות נגד החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במסגרת הליך פשיטת רגל. ברקע הדיון, סכסוך ארוך שנים בין המבקש לבין אָחִיו, המשיב 1. המבקש ואחיו הקימו במשותף חברת בניה; לימים, התגלע סכסוך מר בין האחים, בגינו ניהלו השניים הליכים משפטיים מרובים. חברת הבנייה נקלעה לקשיים כלכליים, ונפתחו הליכים לפירוקה. נגד חברת הבנייה והמבקש, כמי שערב לחובותיה, נפתחו הליכי הוצאה לפועל על ידי חברת אקרשטיין וחברת נטפים; בחלוף מספר שנים, אקרשטיין ונטפים המחו את נשייתן בהליכי ההוצל"פ למשיבה 2, חברה הקשורה למשיב 1. בשנת 2012 נפתח הליך פשיטת רגל נגד המבקש, הוא ההליך שבמוקד הדיון הנוכחי. המבקש הוכרז כפושט רגל, והוגשו תביעות חוב במסגרת ההליך, בין היתר מטעם המשיבים. לאור מורכבות תביעות החוב של המשיבים, אלה יוכרעו במסגרת הליך נפרד ועצמאי. בהמשך, התיר בית המשפט המחוזי למשיבים "לשפעל" את הליכי ההוצל"פ לצורך דיון בתביעות החוב; הוגשו תביעות עצמאיות לבתי המשפט האזרחיים אשר הוכרעו בינתיים. המבקש משיג, בעיקרם של דברים, על שתי החלטות. האחת, החלטתו של בית המשפט המחוזי לעכב את הליכי ההוצל"פ שפתח המבקש, ולדחות את הדיון בבקשת המשיבים לסגירת הליכים אלה עד לאחר "שתוכרע שאלת החובות" הנדונים במסגרת הליכי ההוצל"פ; והשנייה, דחיית בקשתו לעיון מחדש בהחלטות בית המשפט – בהן נקבע כי יש לבצע את תחשיב החוב בהתאם לפסקי הדין בתביעות האזרחיות, במסגרת הליכי ההוצל"פ ולא על-ידי הנאמן בהליך הפש"ר. לטענתו, קביעת רשמות כי אינן מוסמכות לבצע את התחשיב בהתאם להוראות הפקודה, מהווה שינוי נסיבות המצדיק כי בית המשפט המחוזי "ייטול את ההכרעה לידו בתביעות החוב ובטענות השונות ולא ייתן את ידו להמשך של עינוי דין בלתי נפסק". הנאמן סבור כי יש לקבל את בקשות רשות הערעור. בתשובתו לבקשות, טען הנאמן כי תחשיבי החוב שבוצעו בהליכי ההוצל"פ אינם מקיימים אחר פסיקת בית המשפט העליון העליון במסגרת ההתדיינות בין הצדדים, אשר הורתה על ביצועם בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; בהמשך לכך נטען, כי אין בתחשיבים האמורים כדי לקדם את חלוקת הדיבידנד לנושים בהליך הפש"ר. לעומת זאת, הכנ"ר תמך בעמדת המשיבים, לפיה יש לדחות את הבקשה. אשר להחלטת בית המשפט המחוזי הנוגעת לעיכוב הליכי ההוצל"פ שפתח המבקש עד למתן הכרעה בהליכי ההוצל"פ – נטען כי מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה; וממילא, הטענות בעניין זה הפכו לתיאורטיות. אשר לבקשת המבקש להעביר את ההכרעה בתביעות החוב של המשיבים להליך הפש"ר – נטען כי אכן, ההכרעה בעניין זה בהליכי ההוצל"פ גרמה ל"תאונה משפטית", הן בהיבט הריבית והן בהיבט טענות הקיזוז, בשל השוני בין דיני ההוצל"פ ודיני הפש"ר. עם זאת, לעמדת הכנ"ר, הקביעה כי תביעות החוב יתבררו במסגרת הליכי ההוצל"פ נעשתה במספר החלטות קודמות שהפכו חלוטות. לשיטת הכנ"ר, הדרך הנכונה להעלות את טענות המבקש נגד תוכן ההכרעות בהליכי ההוצל"פ היא באמצעות הגשת הליך ערעורי על הכרעות אלה לערכאה המתאימה.
דיון משפטי: בית המשפט העליון דחה את הבקשות בעיקרן ופסק כי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון בבקשת המשיבים לסגירת הליכי ההוצל"פ שפתח המבקש, עד לאחר סיום בירור תחשיבי החוב בהליכי ההוצל"פ – היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול ההליך. כידוע, החלטות מעין אלה מצויות בליבת שיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל, אשר הוא בעל המומחיות בתחום ולו היכרות קרובה עם ההליך המתנהל לפניו – וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהן, אלא במקרים חריגים. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. מכל מקום, החלטה זו איבדה מחשיבותה משעה שההכרעות המהותיות בהליכי ההוצל"פ כבר ניתנו, וכל שנותר הוא להשלים את עריכתו של תחשיב החוב בעניין אקרשטיין בהתאם להחלטות אלו. ממילא, עתיד בית המשפט המחוזי להידרש לבקשה זו בקרוב.
אשר להשגתו השנייה – המבקש עותר לשנות מהחלטה בה נקבע כי תחשיב החוב בהתאם לפסקי הדין בתביעות האזרחיות, ייעשה במסגרת הליכי ההוצל"פ ולא בהליך הפש"ר. כידוע, לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לעיין מחדש בהחלטותיו (סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל) – ואולם הלכה היא כי סמכות זו תופעל ככלל רק במקרים של שינוי נסיבות מהותי או גילוי עובדה חדשה המצדיקים לשנות מן ההחלטה; או כאשר נפלה בהחלטה טעות טכנית ברורה. במקרה דנן, לא נפלה טעות בקביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הציג עילה לעיון חוזר בהחלטה הנדונה. ההחלטה שהמבקש ביקש לעיין בה מחדש היא רק אחת מבין שורה של החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, החל משנת 2017, שלפיהן נדחו בקשות המבקש לסגירת הליכי ההוצל"פ והעברת ההכרעה בתביעת החוב לנאמן, תוך שנקבע כי בירור גובה החוב ייערך במסגרת הליכי ההוצל"פ. בינתיים, קוימו החלטות אלה ובפועל בוצעו תחשיבי החוב במסגרת הליכי ההוצל"פ. לפיכך, דומה כי המבקש בבקשתו האחרונה איחר את המועד לשינוי ההחלטה הנדונה.
למעשה, בקשתו של המבקש היא לערוך את תחשיב תביעות החוב של המשיבים בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל, ולא בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ. טענתו היא כי עתה, משנתברר מהחלטות רשמות ההוצל"פ, כי אין זה בסמכותן לערוך את תחשיב החוב בהתאם להוראות הפקודה, יש להורות על עריכת תחשיב החוב בבית משפט של פש"ר בהתאם להוראות הפקודה. עמדתו של הנאמן דומה. גם הכנ"ר מסכים לטענת המבקש כי העברת ההכרעה בתחשיב החוב ללשכת ההוצאה לפועל גרמה ל"תאונה משפטית", הן בהיבט של גובה הריבית והן בהיבט של טענות הקיזוז, שעה שהוראות פקודת פשיטת הרגל קובעות הסדרים שונים מאלה הקבועים בחוק ההוצל"פ. עם זאת, הוא סבור, כי השגגה נפלה בהחלטות שנתקבלו על-ידי רשמות ההוצל"פ, אשר ביססו הכרעותיהן על חוק ההוצל"פ ולא על הפקודה – ולפיכך הדרך המתאימה להשיג על כך היא באמצעות הגשת הליך ערעורי על החלטות אלה, חלף הגשת בקשה נוספת להעברת תביעות החוב להכרעת הנאמן. לא בטוח כי עמדת הכנ"ר היא העמדה המתחייבת, כאשר בהתדיינות בין הצדדים מחד גיסא נקבע על-ידי בית המשפט העליון, כי בית המשפט האזרחי ידון בתביעות החוב "כאילו היה בית המשפט של פש"ר או המנהל המיוחד", ומאידך גיסא נקבע על-ידי בית המשפט האזרחי – החלטה שיושמה על-ידי רשמת ההוצל"פ – כי יחולו על החוב "ההסדרים לפי חוק ההוצאה לפועל". דומה כי הוראות אלה יצרו שני מסלולי חישוב נורמטיביים שונים, ובהיבטים מסוימים אף סותרים. מכל מקום, הפתרון ל"תאונה המשפטית" האמורה, אינו טמון בהליכי עיון מחדש על החלטות שנתקבלו ומולאו זה מכבר, אלא בהשבת הדיון לבית משפט של פש"ר על מנת שיכריע בגובה נשייתם של המשיבים לצורך קביעת הדיבידנד לו הם זכאים. במסגרת זו, יהיה הצדדים רשאים להעלות את טענותיהם לעניין הפער בין שני מסלולי החישוב השונים והשלכותיו על גובה הנשייה והדיבידנד, ובית המשפט המחוזי יכריע בדבר כחוכמתו. לאור האמור, הבקשות נדחו בעיקרן.
רעא 24970-11-24 אשר ליסטר נ' שבתאי רפאל בע"מ ( ניתן ביום: 27.8.25)
Reload document 
Open in new tab