השופט: סאמר ח'טיב
העותר, הוא אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של חמש שנים ושישה חודשים בגין עבירות חמורות הכוללות סחיטה באיומים, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות כלכליות, ומוגדר כבעל שיוך כנופייתי וסיכון גבוה לבריחה. בנוסף למאסרו הנוכחי, תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף בעבירות מרמה וסחיטה, כך שמעמדו המשפטי הוא "שפוט-עצור". העתירה הוגשה כנגד החלטת שירות בתי הסוהר להטיל עליו מגבלות קשות הכוללות מניעה מוחלטת של שימוש בטלפון ציבורי ומניעת ביקורים, למעט מפגשים עם עורכי דינו, וזאת בעקבות מידע מודיעיני על פעילותו הפלילית מתוך הכלא.
בבסיס העתירה עומדת הטענה כי שירות בתי הסוהר פגע פגיעה אנושה בזכויותיו החוקתיות של האסיר לקשר משפחתי, וזאת ללא הנמקה עניינית ומבלי שנבחנה כל חלופה פוגענית פחות, דוגמת הגבלת השיחות ליעדים מוגדרים בלבד. האסיר מדגיש כי מעמדו כ"עצור" בתיק המקביל מקנה לו זכות סטטוטורית לקיים קשר טלפוני מכוח חוק המעצרים – זכות הגוברת במדרג הנורמטיבי על פקודות המינהל של השב"ס. יתרה מכך, נטען כי ניתוק הקשר מהווה פגיעה בלתי הפיכה בבתו הקטינה המאובחנת על הרצף האוטיסטי, עבורה הקשר הטלפוני עם אביה מהווה עוגן חיוני ליציבותה הרגשית. לבסוף, כפר האסיר מכל וכל בסיווגו כראש ארגון פשיעה וטען כי מדובר בהנחת יסוד שגויה ופסולה שהיוותה שיקול זר בגיבוש ההחלטה בעניינו.
מנגד, ביסס שירות בתי הסוהר את החלטתו על תשתית מודיעינית ענפה ועדכנית המצביעה על מסוכנות גבוהה ביותר של האסיר לשלום הציבור ולביטחון מתקן הכליאה. נטען כי האסיר מנצל את אמצעי הקשר כדי להמשיך לנהל פעילות עבריינית ולהעביר מסרים פליליים מתוך הכלא, מה שמחייב ניתוק מוחלט של הקשר הטלפוני והביקורים. בנוסף נטען כי ההחלטה מצויה במתחם הסבירות הרחב המוקנה לו כרשות המנהלית האמונה על הסדר והביטחון, וכי לאחר הדיון אף נתפס דוקרן מאולתר בחזקת האסיר, נתון המעיד על מסוכנותו הממשית.
השופט סאמר ח'טיב דחה את טענת האסיר כי מעמדו כעצור גובר על מעמדו כאסיר שפוט, וקבע כי במצב של "שפוט-עצור" חלים התנאים המגבילים של האסיר כדי למנוע תמריץ לביצוע עבירות נוספות. עם זאת, השופט בחר להחיל את עקרון "טובת הילד" כשיקול ראשון במעלה, תוך הסתמכות על אמנות בינלאומיות ופסיקה המכירה בזכות העצמאית של הילד לקשר עם הוריו. השופט קבע כי ניתוק מוחלט של הקשר עם הבת הקטינה בעלת הצרכים המיוחדים פוגע בה באופן בלתי מידתי, מבלי שיוכח כי שיחות אלו כשלעצמן מסכנות את ביטחון המדינה.
אשר לחומר המודיעיני החסוי נקבע כי האסיר אכן מחולל פשיעה אקטיבי מתוך הכלא, דבר המצדיק את המשך המניעה הגורפת של ביקורים ושיחות טלפון כלליות. יחד עם זאת, ניתן לאיין את הסיכון הביטחוני בשיחות עם הבת באמצעות פיקוח צמוד שכן מניעה מוחלטת במקרה זה חורגת מעקרון המידתיות ומתעלמת מהאינטרס של הקטינה ליציבות וקשר עם אביה.
בכל הנוגע למניעת הביקורים, העתירה נדחתה במלואה; השופט קבע כי ביקורים הם בגדר "טובת הנאה" ולא זכות מוקנית, וכי המידע המודיעיני המשמעותי והעדכני מבסס עילה מוצדקת לשלילתם לצורך הגנה על שלום הציבור. לגבי הקשר הטלפוני הכללי, העתירה נדחתה אף היא, ונקבע כי שב"ס פעל בגדר סמכותו החוקית והמנהלית לנוכח התנהלותו השלילית של האסיר בין כתלי הכלא והצורך במניעת המשך ניהול פעילות עבריינית.
לסיכום, העתירה התקבלה באופן חלקי בלבד: השופט הורה למשיב לאפשר לאסיר לקיים שיחה טלפונית שבועית אחת, למשך 15 דקות, עם בתו הקטינה בלבד. שיחה זו תתבצע תחת מגבלות מחמירות הכוללות שימוש בקו טלפון מאושר מראש, נוכחות סוהר במהלך השיחה ופיקוח מלא, כל זאת כדי להבטיח את האיזון שבין טובת הקטינה לבין ביטחון הציבור. יתר חלקי העתירה, לרבות הבקשה לביקורים פתוחים ושיחות טלפון ללא הגבלה, נדחו.
עת"א (המחוזי – נצרת) 69574-01-26 אבו לטיף נ' שב"ס, ניתן ביום 3.3.2026
Reload document 
Open in new tab