השופטת: מירב קליימן
למאשימה: עו"ד חן אביטן
לנאשמים 1-3 ו-6: עו"ד אבי חימי
כנגד חברת בנייה ושלושה מנושאי המשרה הבכירים בה הוגש כתב אישום בגין עבירות בטיחות חמורות שבוצעו לכאורה באתר בנייה בראש העין במהלך שנת 2017. על פי עובדות המקרה, במהלך ביקור פקחים באתר נצפו עשרות עובדים המבצעים עבודות בגובה מעל שני מטרים ללא מערכות בלימת נפילה וללא רתמות בטיחות מחוברות, תוך שימוש בפיגומים שהותקנו באופן לקוי. בעוד שמנהלי העבודה הישירים באתר הודו והורשעו במסגרת הסדרי טיעון קודמים, נדרש בית הדין להכריע האם יש להטיל אחריות פלילית גם על התאגיד ועל דרג הניהול הבכיר בגין אותם כשלים בטיחותיים.
במוקד המחלוקת המשפטית ניצבת תקנה 8(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), המשיתה חובה אקטיבית לוודא כי עובדים אינם מועסקים בגובה ללא אמצעי מיגון תקניים. המאשימה ביקשה לראות בעבירות אלו כעבירות של אחריות קפידה, וטענה כי די בריבוי הליקויים שנמצאו באתר כדי ללמד על "עצימת עיניים" מצד הנאשמים ועל היעדר מערך פיקוח ואכיפה אפקטיבי. לשיטתה, אין בקיומם של נהלים מוצהרים או מערך בטיחות פורמלי "על הנייר" כדי לפטור את המנהלים מאחריות פלילית, שעה שבפועל נתגלו ליקויים חמורים וחוזרים המעידים על פער בלתי סביר בין הנהלים לבין יישומם בשטח.
ההגנה העמידה תשתית ראייתית מקיפה המציירת את החברה כגוף נורמטיבי המעניק קדימות עליונה לנושא הבטיחות, תוך השקעת משאבים חסרי תקדים הכוללים מינוי ממונה בטיחות במשרה מלאה ורכישת ציוד מגן אירופאי איכותי ללא הגבלת תקציב. במסגרת זו, הובלט פועלם האישי של הנאשמים והמאמצים המיוחדים שנקטו להטמעת תרבות בטיחותית פנים-ארגונית החורגת מדרישות החוק הבסיסיות.
השופטת מירב קליימן דנה בפרשנות סעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה, המקים חזקת אחריות פלילית נגד מנהל תאגיד אלא אם הוכח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו וכי נקט באמצעים סבירים למניעתה, והבהירה כי דרישת ה"אמצעים הסבירים" אינה מחייבת פיקוח הרמטי של הדרג הניהולי על כל עובד בודד ברגע נתון, אלא הקמת מערך ניהולי מהותי המציב את הבטיחות בראש סדר העדיפויות. במסגרת זו, צוינה לחיוב העובדה שהחברה הקדימה את זמנה ומינתה ממונה בטיחות פנימי עוד בטרם הוחלה חובה חוקית בעניין, צעד המעיד על גישה פרו-אקטיבית ורצינית של הנהלת החברה.
יתרה מכך, הנאשמים עמדו בנטל ההוכחה כי נקטו באמצעי זהירות משמעותיים, הכוללים הדרכות בטיחות ב-13 שפות, סיורי פתע ואכיפה משמעתית קפדנית, ויש לעשות הבחנה בין מחויבות המנהלים לבין "רצונו הרגעי" של העובד בעבירות כגון אי-חבישת קסדה או אי-שימוש ברתמה. נקבע כי משסיפקו המנהלים את הציוד וההכשרה הנדרשים, אין להטיל עליהם אחריות פלילית אישית, שכן פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את ההגנה הקבועה בחוק ותהפוך אותה לבלתי ישימה.
בנוסף לכך בחנה השופטת את שאלת המודעות והידיעה של המנהלים וקבעה כי חלק מדו"חות הביקורת של משרד העבודה כלל לא הגיעו לידיעתם בזמן אמת עקב כשלים בהעברת המידע בתוך הארגון. לגבי הנאשם 3, קיבלה השופטת את הטענה כי קיימת חלוקת עבודה ברורה ("גבול גזרה") בינו לבין אחיו, וכי האתר בראש העין כלל לא היה תחת סמכותו הניהולית הישירה. קביעה זו חיזקה את המסקנה כי העבירות בוצעו ללא ידיעתו האישית, וכי הוא פעל כשורה במסגרת תפקידו כמנכ"ל משותף האחראי על פרויקטים אחרים.
באשר לנאשם 6, השופטת התרשמה כי פעל במסירות כיו"ר ועדת הבטיחות וכסמנכ"ל רכש כדי לוודא שכל אתרי החברה מצוידים בציוד הבטיחות הטוב ביותר הקיים בשוק. השופטת ציינה כי לא נמצא כל דופי בהתנהלותו וכי הוא מילא את תפקידו המערכתי על הצד הטוב ביותר, תוך דאגה כנה לשלומם של העובדים. לאור המאמצים הרבים שהוכחו בראיות נקבע כי לא ניתן לייחס לנאשמים אלו רשלנות או עצימת עיניים, שכן הם לא הסתפקו בהנחיות על הנייר אלא פעלו בדרכים אקטיביות ומתקדמות.
לאור כל האמור, זיכתה השופטת את הדרג הניהולי הבכיר של החברה (הנאשמים 2, 3 ו-6) לאחר שהשתכנעה כי נקטו באמצעים סבירים למניעת העבירות, אולם לגבי החברה עצמה (הנאשמת 1) נקבע כי יש להרשיעה בדין, שכן אין חולק על קיום היסוד העובדתי של הליקויים שנמצאו באתר הבנייה. מאחר שמדובר בעבירות מסוג "אחריות קפידה", הרשעתם המוקדמת של נאשמים 4 ו-5, אשר שימשו כמנהלי עבודה ובעלי תפקיד בחברה, משליכה באופן ישיר על אחריותה הפלילית של החברה.
ת"פ (אזורי לעבודה – ת"א-יפו) 57895-11-19 מ"י נ' גיא ודורון לוי הנדסה בניה והשקעות בע"מ ואח', ניתן ביום 11.5.2026
Reload document 
Open in new tab