כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של הצתה וניסיון הצתה וזאת לאחר שביום 16.11.25 הוא הגיע לרחוב האורן בעיר עכו כשהוא מצויד במצית, שילח אש באשפה ובחפצים שהיו מונחים ליד פח עירוני גדול, ואף השליך חפצים בוערים לתוכו. מיד לאחר מכן, צעד הנאשם לפח אשפה נוסף ברחוב וניסה להצית גם אותו, אך מעשיו נמנעו על ידי פקחי עיריית עכו שעברו במקום, והוא נעצר על ידי כוחות המשטרה שהוזעקו לזירה.
חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה לנאשם סקרה את עברו המורכב, הכולל ניסיון התאבדות, עשרות אשפוזים קודמים והתמכרות קשה לאלכוהול ולסמים מגיל 15. לפי הממצאים, הנאשם מאובחן בסכיזופרניה ובהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, ובעת האירוע היה שרוי במצב פסיכוטי פעיל שמנע ממנו להבין את טיב מעשיו. חוות הדעת מסכמת כי הנאשם לוקה במחלת נפש במובנה המשפטי, אינו כשיר לעמוד לדין, ומאחר שהוא עדיין מסוכן לעצמו ולסביבה – יש להורות על אשפוזו.
לאור קביעות רפואיות חד-משמעיות אלו ביקשה ב"כ המדינה לאמץ את חוות הדעת, להפסיק את ההליכים ולהשית על הנאשם צו אשפוז למשך התקופה המרבית הקבועה לצד העבירה, העומדת על 15 שנים. ב"כ הנאשם טענה לקיומם של קשיים ראייתיים ביחס לעבירת ניסיון ההצתה וביקשה לקבוע כי מתקיימות נסיבות מקלות במיוחד המצדיקות את קיצור תקופת האשפוז המרבית לעד 3 שנים בלבד. ב"כ המדינה התנגדה נחרצות לחריגה זו וטענה כי חומרת העבירה נגזרת מפוטנציאל הנזק שלה, וכי לצורך צו האשפוז די בהוכחת היסוד העובדתי, שלגביו קיימות ראיות לכאורה מוצקות.
השופט אבי לוי ציין במאמר מוסגר כי הסניגורית בחרה שלא לעתור לזיכוי מלא של הנאשם מכוח "הלכת אשקר", שכן זיכוי כזה דורש תנאים קפדניים והסכמה הדדית מלאה של שני הצדדים הן על היסוד העובדתי והן על היעדר היסוד הנפשי – תנאים אשר אינם מתקיימים באופן מלא במקרה דנן.
באשר למחלוקת על משך האשפוז, קיבל השופט לוי באופן חלקי ומדוד את עמדת ההגנה, והפעיל את החריג בחוק המאפשר לקצר את תקופת האשפוז המרבית בשל נסיבות מקלות. נקבע כי הצתת הפח הראשונה הייתה נקודתית, כובתה במהירות ולא יצרה סיכון בפועל לחיי אדם או לרכוש, וכי קיים ספק ראייתי אם מעשי הנאשם לגבי הפח השני חרגו מגדר "מעשי הכנה". הצטברות נסיבות אלו, לצד היעדר נזק ממשי, מיקמה את האירוע ברף חומרה נמוך והצדיקה איזון לשם מניעת אשפוז כפוי בלתי מידתי.
לאחר שקלול חומרת העבירה מחד גיסא ונסיבותיה המקלות מאידך גיסא, בא בית המשפט לכלל מסקנה כי יש לקצר את תקופת האשפוז המרבית ב-5 שנים מתוך ה-15 האפשריות. לפיכך, נפסק כי ההליכים המשפטיים נגד הנאשם יופסקו וניתן צו המורה על אשפוזו בבית חולים לחולי נפש לתקופה שלא תעלה על 10 שנים.
Reload document 
Open in new tab