שם השופט/ת: ליאור ברינגר
ביהמ"ש הורה על ביטול צו ירושה, ופסק כי הצוואה – לפיה המנוחה הורישה את כל רכושה לתובעת (כלתה)– הוכחה בהגשת העתק צילומי ונתן צו לקיומה; ביהמ"ש שוכנע כי הנתבעת (ביתה של המנוחה) ועדיה רקמו מזימות לרמות את ביהמ"ש ומי מהם זייף את הפתק לפיו לכאורה המנוחה ביטלה את צוואתה הנ"ל וככל והצוואה הושמדה, היא הושמדה ע"י הנתבעת או מי מטעמה; לא נמצא ממש גם בטענת הנתבעת כי הצוואה פיקטיבית ואינה מבטאת את רצון המנוחה; ביהמ"ש שוכנע כי הצוואה נערכה מרצון המנוחה במטרה להבריח את העיזבון מנושי הנתבעת ואחיה.
רקע עובדתי: המנוחה נפטרה ב-2016. למנוחה היו במותה 2 ילדים : גב' ר' (הנתבעת) ומר י' אשר התובעת היתה אשתו. כ- 5 שנים לאחר פטירת המנוחה ניתן צו ירושה אחר המנוחה לבקשת הנתבעת, ממנו עולה כי הבן י', הסתלק מחלקו בעיזבון לטובת הבת ר' ולפיכך ר' (הנתבעת) יורשת על פי דין את מלוא עיזבון המנוחה. התובעת טוענת שלא ידעה על הגשת הבקשה לצו ירושה ומיד לאחר שנודע לה על כך, פנתה לרשם וביקשה לבטל את הצו, בשל כך שהמנוחה עשתה ב-2015 צוואה לפיה התובעת יורשת את מלוא עיזבונה. התובעת מבקשת להוכיח את הצוואה באמצעות העתק צילומי שלה, הואיל וזה מה שקיבלה לטענתה מבעלה י'. אין ומעולם לא היתה לה הצוואה במקור. הנתבעת לא כופרת בכך שנערכה צוואה כאמור, אך לטענתה, כ-8 חודשים לאחר עריכתה, ביטלה המנוחה את הצוואה והשמידה אותה, לכן הצוואה אינה בתוקף. בנוסף טענה כי הצוואה פיקטיבית. אין חולק כי ארבעה ימים לאחר עריכת הצוואה, שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו רשמה כי היא מאשרת שכאשר תזכה בעיזבון היא תעביר 50% ממנו לנתבעת וכי התובעת חזרה על התחייבות זו במכתב מ-2020..
דיון משפטי: ביהמ"ש נתן צו לקיום הצוואה וקבע כי: ביטול צו הירושה: סעיף 72 לחוק הירושה מאפשר ביטולו של צו ירושה שניתן, אם נמצא שהצו ניתן ללא שנותן הצו ידע עובדות רלוונטיות שהובאו לו בעת הבקשה לביטול הצו. משעה שנטען בענייננו כי המנוחה עשתה צוואה, עובדה שרשם הצוואות והירושות לא היה מודע לה ( כי הנתבעת לא חשפה זאת בפניו), אין מנוס מביטולו של צו הירושה ודיון בטענות הצדדים בקשר לצוואה; טענת השיהוי נדחתה. התובעת הבהירה כי נודע לה על מתן צו הירושה כ- 10 ימים לאחר שניתן והיא עתרה לביטולו תוך פחות מחודשיים, מה שתואם את המועדים הנקובים בתקנה 17 לתקנות הירושה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובעת גרה בחו"ל, אינה דוברת עברית והיה עליה להתמודד עם הבעיה תוך מציאת עו"ד שייצג אותה ויפעל עבורה בישראל, כך שהתובעת לא השתהתה כלל ולא נגרם כל נזק לנתבעת בשל שיהוי כלשהו (שלא היה) , לא נזק ראייתי ולא אחר.
הוכחת צוואה בהעתק: עפ"י הדין, על המבקש להוכיח קיומה של צוואה שלא באמצעות מקור, לשכנע את ביהמ"ש כי המנוחה הותירה אחריה צוואה, להציג את תוכן הצוואה ולשכנע בדבר הנסיבות המונעות ממנו את הגשת המקור; לעניין אובדן הצוואה, אין צורך להוכיח כיצד אבדה. די בכך כי למרות חיפושים מתאימים בשקידה סבירה הצוואה לא נמצאה, כאשר כל מקרה נדון על פי נסיבותיו.
כאמור, במקרה דנא איש אינו חולק על קיומה של הצוואה לטובת התובעת וכי המנוחה היא שעשתה את הצוואה שהעתקה הצילומי הוגש ע"י התובעת. נהפוך הוא, הנתבעת טענה שהיא ואחיה הם ששידלו את האם המנוחה לעשות את הצוואה הזו. אולם לטענת הנתבעת ועדיה, כעבור כ- 8 חודשים המנוחה ביטלה את הצוואה. עוד לטענת הנתבעת, העותק המקורי היחידי של הצוואה נמסר למנוחה ונמצא במגירה חשוכה בבית המנוחה בישראל. כיצד אם כן יכולה הייתה התובעת להציג לביהמ"ש את העותק המקורי היחידי שמונח לו במחשכים בבית המנוחה? ביהמ"ש מאמין לתובעת שמי שמסר לה את עותק הצוואה הוא בעלה, י'. שכעת כופר בכך. משעה שאין מחלוקת שהעותק הצילומי שהוגש ע"י התובעת זהה לצוואה שנחתמה ע"י המנוחה ב-2015 , התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה ולפיכך נפסק כי הצוואה הוכחה בהגשת העתק, כפי שנדרש עפ"י סעיף 68 (ב) לחוק הירושה, כאשר לא ניתן להגיש את המקור.
התנגדות למתן צו קיום לצוואה: הנתבעת מתנגדת לצוואה משני טעמים עיקריים: א. הצוואה בוטלה ע"י המנוחה; ב. הצוואה פיקטיבית ואינה מבטאת את רצון המנוחה.
לטענת הנתבעת המנוחה ביטלה את הצוואה באמצעות פתק בכתב ידה, נושא תאריך 17.8.16, וחתימת המנוחה, ולפיו היא מבטלת את הצוואה. ברם מומחית שמונתה ע"י ביהמ"ש קבעה כי המנוחה לא חתמה על הפתק וחתימתה הנטענת זויפה ע"י מישהו אחר, "סביר מאוד" שע"י הנתבעת. ביהמ"ש לא מוצא לסטות ממסקנה זו התואמת אף את הראיות שעולות באופן ישיר מהנתבעת ומאחיה ובהתאם דוחה את הטענה כי המנוחה ביטלה את הצוואה.
ביהמ"ש שוכנע מעבר לכל ספק סביר, כי הנתבעת ועדיה רקמו מזימות לרמות את ביהמ"ש ומי מהם זייף את פתק הביטול, המסקנה הסבירה היא שככל והצוואה הושמדה, היא הושמדה ע"י הנתבעת או מי מטעמה. לא נמצא ממש גם בטענת הנתבעת כי הצוואה פיקטיבית ואינה מבטאת את רצון המנוחה; הצוואה אמיתית והיא מבטאת את רצון המנוחה; סביר כי המנוחה רצתה שילדיה יירשו את עיזבונה וכי הצוואה נערכה לטובת התובעת בכדי להבריח את העיזבון מנושי הנתבעת ואחיה אשר היו מסובכים במשפטים ונתבעו ע"י בנק בחו"ל בסכומים של עשרות מיליוני יורו והם חששו שאם יזכו בעיזבון המנוחה, נושיהם יעקלו את כל העיזבון. לאור האמור , משלא נפל פגם בצוואה, ניתן בזה צו קיום לצוואת המנוחה.
הנתבעת חויבה לשלם לתובעת את ההוצאות להן טענה התובעת, בסך 581,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום עד התשלום בפועל.
תע 62386-10-21 פלונית נ' אלמונית (ניתן ביום: 26.8.25)
Reload document 
Open in new tab