פסק הדין עוסק בעתירה מנהלית שהגישו המועצה המקומית גן יבנה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה גן יבנה נגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) לאשר את תכנית תמ"ל 1114 להקמת שכונת מגורים חדשה. העתירה התמקדה בטענות לפגמים מהותיים בהחלטה, ובעיקר בהיעדר פתרונות תשתית מספקים בתחומי הביוב והתחבורה, וכן בפגמים מנהליים בהליך האישור. בית המשפט נדרש לבחון את גבולות הביקורת השיפוטית על החלטות תכנוניות ואת השאלה האם נפל פגם המצדיק התערבות. בסופו של דבר נדחתה העתירה, תוך קביעה כי ההחלטה התקבלה במסגרת מתחם הסבירות ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק התערבות שיפוטית.
אישור תכנית למתחם מועדף לדיור חרף טענות לתשתיות חסרות: גבולות הסבירות התכנונית