ביום 13.5.21, במהלך אירועי מבצע "שומר חומות", השתתפו הנאשמים יחד עם אחרים בהתפרעות שהתקיימה בעיר רהט. במהלך התפרעות זו הם זרקו אבנים על כלי רכב שנסעו בכביש 264 וגרמו לנזקים ישירים לשמונה רכבים שונים. בגין אירוע זה יוחסו לנאשמים, בין היתר, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה בצירוף רכיב מיוחד של מעשה טרור לפי סעיף 37 לחוק המאבק בטרור. וכן ריבוי עבירות, כאשר בגין כל רכב שנפגע יוחסה לנאשמים עבירה נפרדת.
בעניינו של המערער 1, קטין, הוגש תסקיר מבחן ובדיון אף התייצבה עורכת דין בשם שירות המבחן. על פי הנתונים, המערערים הם בחורים צעירים אשר הם והוריהם מגנים באופן מפורש התפרעויות מסוג זה. כמו כן, הודגש כי בחמש השנים שחלפו מאז קרות האירוע ועד לדיון בערעור, שמרו הנאשמים על התנהגות תקינה, לא היו מעורבים כלל בהפרות חוק נוספות וחלקם, כדוגמת הנאשם 4, אף הגדילו לעשות ונטלו חלק פעיל ומשמעותי בפעילות חברתית המיועדת לקירוב לבבות בין חלקי החברה הישראלית השונים.
במסגרת הערעור עתרה ההגנה כנגד חומרת העונשים ומתחמי הענישה שנקבעו בבית המשפט המחוזי, וטענה כי המדינה נקטה בקו חריג ומחמיר באופן קיצוני בכתב האישום, דבר שהוביל להעלאה מלאכותית של מיקומם במדרג הענישה. הסניגורים הדגישו כי באירוע נגרמו נזקי רכוש בלבד ללא פגיעות בגוף, וכי הנאשמים הם אנשים צעירים ללא עבר פלילי מאז המקרה. מנגד, בא כוח המדינה עמד על חומרת המעשים שבוצעו על רקע גזעני במהלך תקופה ביטחונית רגישה, וביקש להותיר את גזרי הדין המקוריים על כנם כדי לשמור על הצורך הציבורי הברור לנקוט ביד קשה ומרתיעה כלפי משתתפים בהתפרעויות מסוג זה.
בית המשפט העליון ציין כי הגשת כתב אישום אשר מחמיר עם הנאשמים לאורך כל החזית – הן בסעיף העבירה העיקרי, הן בצירוף רכיב מעשה הטרור והן בריבוי העבירות לפי מספר הרכבים – היא בחירה בלתי שגרתית. נקבע כי שילוב כל הרכיבים המחמירים הללו יחדיו באותו כתב אישום הביא להעלאה מלאכותית של מיקום הנאשמים במדרג הענישה על ידי ערכאה קמא. בנוסף נקבע כי הגם שכל רכיב חומרה מתקיים מבחינה משפטית כשלעצמו, הרי שהצטברותם יצרה תוצאה עונשית שאינה תואמת את נסיבות המקרה הספציפי.
עוד נקבע כי מתחמי הענישה שנקבעו בבית המשפט קמא ביחס לנאשמים 2–4, אשר תחתיתם עמדה על 4–5 שנות מאסר בפועל, הם גבוהים מהמקובל בהינתן מאפייניו של האירוע הנוכחי. בית המשפט הסביר כי ערכאה קמא ביססה את מתחמי הענישה שלה בעיקר על פסקי דין שעסקו באירועים קשים וחמורים משמעותית מהאירוע הנדון. הבחנה מרכזית שצוינה לזכות הנאשמים היא שאותם תקדימים החמירו בשל פגיעות קשות בגוף ואף נשאו מאפיינים מובהקים של אירועי לינץ', בעוד שבמקרה דנן מדובר באירוע שכלל פגיעות ברכוש בלבד ולא פגיעות בנפש.
לצד זאת, צויינו נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, בחורים צעירים שמשפחותיהם מגנות את המעשים, והעובדה שבמשך חמש שנים שחלפו מאז האירוע הם לא שבו לבצע עבירות ואף השתלבו בפעילות חיובית. שיקולים אלו עמדו לזכותם על אף שמרבית המערערים, למעט המערער 3, לא נטלו אחריות מלאה על מעשיהם בטענה שלא השתתפו בהתפרעויות.
נוכח שילוב נסיבות אלו והתיקון הנדרש במתחמי הענישה ומיקומם של הנאשמים במדרג הענישה, קיבל בית המשפט את הערעור ודן את המערער אחד ל-16 חודשי מאסר בפועל במקום 26 חודשים; המערער 2 נידון ל-36 חודשי מאסר בפועל במקום 54 חודשים; המערער 3 נידון ל-36 חודשי מאסר בפועל במקום 54 חודשים והמערער 4 נידון ל-40 חודשי מאסר בפועל במקום 60 חודשים.
Reload document 
Open in new tab