שם השופט/ת: מיכל סער
פסק הדין עוסק במחלוקת משפחתית מורכבת סביב תוקפן של צוואות הדדיות שערכו בני זוג ממוצא אתיופי בשנת 2006. במסגרת הצוואות הורישו שני המנוחים את מלוא רכושם לבנם ט.פ ז"ל, תוך קביעה כי אם לא יהיה בין החיים במועד פטירתם, יעבור הרכוש לילדיו. לאחר פטירת ההורים והבן היורש, הגישו חלק מילדי המנוחים בקשה לביטול צו קיום צוואת האב והתנגדות לקיום צוואת האם. לטענתם, ההורים לא הבינו את תוכן הצוואות שנערכו בעברית, הופעל עליהם לחץ והשפעה מצד הבן היורש, והצוואות אינן משקפות את רצונם האמיתי. מנגד טענו יורשי הבן היורש כי מדובר בצוואות תקינות המשקפות את רצונם המפורש של ההורים, שביקשו לגמול לבנם על שנים ארוכות של תמיכה, סיוע והקרבה. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול צו קיום צוואת האב ואת ההתנגדות לקיום צוואת האם, וקבע כי המתנגדים לא הוכיחו פגם בצוואות או עילה המצדיקה את פסילתן.
רקע עובדתי: לשני המנוחים היו ילדים ממערכות יחסים קודמות וכן ילדים משותפים. בשנת 2006 חתמו בני הזוג באמצעות טביעות אצבע על צוואות זהות בפני שני עדים, כאשר על גבי הצוואות צוין במפורש כי הן הוקראו ותורגמו להם לשפה האמהרית על ידי מתורגמן בשם ק.ג. במסגרת הצוואות הורישו המנוחים את מלוא זכויותיהם בדירתם ברחובות ואת זכויותיהם בחשבון הבנק המשותף לבנם ט.פ ז"ל. עוד נקבע כי אם הבן לא יהיה בין החיים במועד פטירתם, יעבור הרכוש לילדיו בחלקים שווים. האב נפטר בשנת 2011, ובשנת 2019 ניתן צו לקיום צוואתו. כחודש לאחר מכן נפטרה האם. מספר חודשים אחר כך נפטר גם הבן היורש, והותיר אחריו ילדים ויורשים, אשר הם המבקשים לקיים את הצוואות. רק בשנת 2021 הגישו יתר האחים בקשה לביטול צו קיום צוואת האב והתנגדות לקיום צוואת האם.
לטענת המתנגדים, הם כלל לא ידעו על קיומן של הצוואות במשך שנים רבות, ורק לאחר פטירת האם התברר להם כי ההורים חתמו לכאורה על מסמך המדיר אותם מן העיזבון. לדבריהם, היורש היה היחיד מבין האחים שידע קרוא וכתוב בעברית, והוא זה שטיפל בענייני ההורים, נהג עבורם וסייע להם מול הרשויות. לטענתם, מצב זה אפשר לו להשפיע עליהם באופן בלתי הוגן ולהחתימם על צוואות מבלי שהבינו את משמעותן. עוד נטען כי העדים לצוואה כלל לא דיברו אמהרית, ולכן לא יכלו לדעת אם המנוחים הבינו על מה הם חותמים. מנגד טענו המבקשים כי המנוחים היו כשירים לחלוטין בעת עריכת הצוואות וכי הן נערכו מתוך רצון חופשי ומודע. לטענתם, היורש סייע להוריו במשך שנים רבות, עוד בהיותם באתיופיה, פעל להעלאתם ארצה, תמך בהם כלכלית, סייע להם ברכישת דירה בישראל וליווה אותם בהתמודדות עם חיי הקליטה בארץ.
דיון משפטי: פסק הדין נפתח בבחינת הבקשה לביטול צו קיום צוואת האב. בית המשפט עמד תחילה על מעמדו של צו קיום צוואה כמעין פסק דין חפצא המחייב כלפי כולי עלמא. בהקשר זה הסתמכה השופטת סער על פסק הדין בע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, שבו נקבע כי צו קיום צוואה נהנה מעקרון סופיות הדיון, וכי ביטולו יתאפשר רק בנסיבות מיוחדות בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לבטל או לתקן צו קיום צוואה רק כאשר מובאות עובדות או טענות שלא היו בפני הרשם במועד מתן הצו, ובכפוף לכך שהמבקש פעל בהזדמנות הסבירה הראשונה. בית המשפט הדגיש כי מדובר בחריג מצומצם לעקרון סופיות הדיון, וכי הפסיקה קבעה שיש להפעילו בזהירות רבה. בהמשך הסתמך בית המשפט על רע"א 8920/08 גנאיים חמזה נ' האפוטרופוס הכללי ועל ע"א 210/09 נחמה חן נ' עמותות לשכת אליהו הנביא, שבהם נקבע כי שיהוי ניכר בהגשת בקשה לביטול צו קיום צוואה עשוי להצדיק את דחייתה על הסף.
יישום מבחנים אלה על נסיבות המקרה הוביל את בית המשפט למסקנה כי המתנגדים השתהו באופן ניכר ובלתי מוסבר. נקבע כי המתנגדים הודו בעצמם שכבר בשנת 2020 ידעו על קיום הצוואה ועל צו קיום צוואת האב, אך הגישו את בקשת הביטול רק שנה לאחר מכן. השופטת סער הרחיבה גם בדברי המלומדים שמואל שילה ושאול שוחט בנוגע לצוואות בעדים. לפי גישתם, דרישות סעיף 20 לחוק הירושה אינן מחייבות שהעדים עצמם יבינו את שפת המצווה, ודי בכך שהצוואה תורגמה למצווה ושצוין הדבר בגוף המסמך. בית המשפט הדגיש כי בענייננו נרשם במפורש על גבי הצוואה כי היא תורגמה לאמהרית על ידי המתורגמן ק.ג, ולכן אין מדובר בפגם צורני המעביר את נטל השכנוע למבקשי הקיום.
פסק הדין עסק בהרחבה גם בשאלת רצונם האמיתי של המנוחים. בית המשפט התרשם כי דווקא מהראיות שהביאו המתנגדים עצמם עלה כי היורש היה הדמות המרכזית שסייעה להורים לאורך חייהם. כמה מהמתנגדים הודו בחקירתם כי היורש פעל להעלאת המשפחה מאתיופיה, סייע ברכישת הדירה, טיפל בענייניהם הכספיים של ההורים וסייע גם לאחיו להשתלב בארץ. חלקם אף אישרו כי ההורים סמכו עליו באופן מיוחד.
בית המשפט התייחס גם לטענות המרמה וההשפעה הבלתי הוגנת. בהקשר זה הוזכרה הלכת דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, שבה פורטו מבחני העזר לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. יישום מבחנים אלה הוביל למסקנה כי לא התקיימה השפעה בלתי הוגנת. מהראיות עלה כי המנוחים היו בקשר רציף עם יתר ילדיהם, חלקם אף התגוררו בסמוך להם וביקרו אותם לעיתים קרובות. האם המנוחה אף עברה להתגורר לסירוגין אצל כמה מילדיה לאחר פטירת האב. בית המשפט קבע כי נתונים אלה שוללים את הטענה לתלות מוחלטת ביורש. יתרה מכך, אחד המתנגדים הודה בחקירתו כי אינו סבור שהיורש רימה את הוריו כלל.
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי הצוואות תקינות הן מבחינה צורנית והן מבחינה מהותית, וכי הן משקפות את רצונם החופשי של המנוחים. נקבע כי המתנגדים לא הוכיחו פגם בתרגום הצוואות, לא הוכיחו השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה של היורש, ולא הצליחו לסתור את החזקה בדבר תקינות הצוואות. בנוסף נקבע כי הבקשה לביטול צו קיום צוואת האב הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוצדק, שגרם לנזק ראייתי משמעותי. לפיכך נדחתה הבקשה לביטול צו קיום צוואת האב, נדחתה ההתנגדות לקיום צוואת האם, והתקבלה הבקשה לקיום צוואת האם.
ת"ע 65329-04-21 המתנגדים ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (ניתן ביום: 13.5.26)
Reload document 
Open in new tab