בפני בית המשפט המחוזי ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער שהורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח, כאשר במקרה זה דובר בהסעת שב"ח אחד בלבד. בערכאה הראשונה נקבע מתחם עונש הולם שנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל, ועל המערער נגזרו בסופו של דבר 7 חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 10,000 ₪.
ב"כ המערער עתר לקיצור תקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות, כאשר השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם נפלה שגגה בקביעת מתחם העונש ובגזירת הדין של בית המשפט קמא. במהלך הטיעונים התברר כי בערכאה הראשונה ביקשה המדינה להחיל עונש מינימום של 21 חודשים, וזאת למרות שסעיף זה מתייחס לעבירות בנסיבות מחמירות שאינן רלוונטיות למקרה זה, שבו העונש המרבי עומד על 12 חודשי מאסר בלבד.
השופטת יפעת שטרית קבעה כי מאחר ואין המדובר בנסיבות מחמירות, עונש המינימום שהוזכר אינו רלוונטי, אך הדבר השליך על קביעת מתחם העונש ההולם על ידי הערכאה הראשונה. בנימוקיה הדגישה השופטת כי יש לקבוע את העונש ברף התחתון והקיצון של המתחם, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר באדם ללא עבר פלילי שהודה במיוחס לו, לפיכך, 7 חודשי עבודות שירות אינם מגלמים נכונה את נסיבות המקרה והעושה.
נוכח האמור הערעור התקבל ותקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות קוצרה מ-7 חודשים ל-4 חודשים בלבד.
Reload document 
Open in new tab