בפני בית המשפט טענה מקדמית שהעלה נאשם 3 לפי ס' 149(4) לחסד"פ. הנאשם טען כי העובדות המתוארות באישום הרביעי — האישום היחיד המיוחס לו בכתב האישום — אינן מהוות עבירה פלילית. צוין כי שלוחת תביעות להב 433, נדרשה להגיב לטענה בתוך עשרה ימים, אך לא מסרה כל תגובה עד למועד מתן ההחלטה.
במסגרת האישום הרביעי, יוחסו לנאשם עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים בצוותא, מטרד לציבור, גניבה והיזק לרכוש. כתב האישום תיאר השתלשלות אירועים מיום 10.3.24, במהלכם נצפו טנדר ומשאיות השייכים לנאשמים 1 ו-2 נכנסים ליער, מתמקמים ומשליכים פסולת. על פי הנטען, לאחר שהנאשמים הבחינו במצלמת אבטחה שתיעדה את מעשיהם, הם טיפסו על עמוד, הורידו ושברו את המצלמה - ששוויה מוערך בכ-3,000 ₪ - והניחו אותה בטנדר.
השופט מנחם מזרחי קיבל את טענת הנאשם 3 וקבע כי עובדות האישום הרביעי כלל אינן מאזכרות את מעשיו של נאשם 3 ברוב חלקי התיאור, ואינן מייחסות לו עובדות פוזיטיביות המגבשות את העבירות הנטענות. בית המשפט מתח ביקורת על ניסוח האישום, וציין כי הוא נוסח באופן חריג כמעין תיאור של הנצפה במצלמות, מבלי לפרט את מעשיהם או מחדליהם של הנאשמים עצמם. הודגש כי האישום מייחס למשאיות ולטנדר "עבירות עצמאיות" כאילו היו ישות עצמאית הפועלת ללא קשר לישות אנושית.
בית המשפט הורה על ביטול האישום נגד נאשם 3 בשל פגם מהותי לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, תוך מתיחת ביקורת חריפה על ניסוח "חפצי" המייחס עבירות לכלי הרכב כישות עצמאית. נקבע כי כתב האישום לוקה בכשל מבני חמור: דמותו של הנאשם נעדרת מרוב חלקי התיאור העובדתי, והוא "צץ" בכתב האישום באופן פתאומי רק בשלב הנזק למצלמת האבטחה. בנוסף, למרות קיומם של סעיפים המגבשים לכאורה עבירה, הניתוק בין מכלול העובדות לזהות הנאשם והיעדר פירוט מעשיו הפוזיטיביים מהווים פגם מהותי שאינו ניתן לתיקון, מה שמחייב את ביטול האישום והחזרתו לבחינה מחודשת של המדינה.
Reload document 
Open in new tab