שם השופט/ת: לורן אקוקה
התביעה עוסקת בסכסוך ירושה בין אחים, התובעת (להלן: "התובעת") והנתבע (להלן: "הנתבע"), בנוגע לעיזבון אמם המנוחה. הסכסוך בין הצדדים, אשר הינם אחים, ילדיה היחידים של המנוחה, נסוב סביב שלושה נושאים מרכזיים: א. הבעלות בכספים בחשבון בנק משותף: התובעת טוענת כי מחצית מהכספים בחשבון הבנק המשותף לה ולאם המנוחה ניתנו לה במתנה על ידי האם עוד בחייה, ועל כן הם שייכים לה. מנגד, הנתבע טוען כי כלל הכספים בחשבון מהווים חלק מהעיזבון ויש לחלקם בין האחים. ב. החזר הלוואה: התובעת דורשת החזר הלוואה בסך 100,000 ......., שלטענתה ניתנה לאמה בשנת 2012 ולא הושבה לה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. ג. יצירות האמנות: על פי הוראות צוואת המנוחה, המנוחה הורישה לנתבע יצירות אמנות, תוך קביעת תנאי לפיו אם יחפוץ למכור אותן, עליו להציען תחילה לתובעת במחיר השוק. התובעת טוענת כי הנתבע הפר תנאי זה בחוסר תום לב, ועל כן איבד את זכותו ליצירות ועליו להשיבן לעיזבון או לשלם את שוויין.
רקע עובדתי: התובעת והנתבע אחים, ילדיה של המנוחה, שהלכה לעולמה ביום 30.6.2020. המנוחה הותירה אחריה צוואה בפני עדים שנערכה בישראל ב- 19.12.2012. לאחר שבעלה של המנוחה ואבי הילדים הלך לעולמו בשנת 2006 המנוחה עלתה לישראל בשנת 2013. טרם עלייתה של המנוחה לישראל נמכר נכס שהיה בין היתר בבעלותה של המנוחה. לטענת התובעת, ב - 11/2012, כהכנה לעליית המנוחה לישראל, היא הלוותה לאמה המנוחה כ - 100,000 לטובת כניסתה לדיור מוגן בישראל (להלן: "ההלוואה"). ההלוואה, כך נטען, ניתנה ללא ריבית עד אשר כספי מכירת הנכס של האם במדינה בה התגוררה עד לעלייתה לישראל יועברו לידי האם ויאפשרו את השבת כספי ההלוואה. לטענת התובעת, עד ליום פטירתה, לא השיבה האם המנוחה את ההלוואה. עוד נטען כי בין האם המנוחה והתובעת הייתה הסכמה כי הכסף יישאר בחשבון בנק שהיה על שם השתיים לטובת השקעה. בתמיכה לאמור הוצג מסמך שנכתב על ידי המנוחה, עבור התובעת, באשר לקבלת הכספים וההחזר ללא ריבית תוך התייחסות למועד ההחזרה. לטענת התובעת, לאחר פטירת האם המנוחה חסם אחיה, הנתבע, את החשבון המשולש ואת החשבון הזוגי שלה ושל המנוחה כך שלא יכלה למשוך את הכספים המגיעים לה מהחשבונות דנן. התובעת עתרה לפסק דין הצהרתי לפיו מחצית מהכספים החשבון הזוגי אינם חלק מכספי העיזבון והם בבעלותה הבלעדית של התובעת. עוד ביקשה לקבוע כי מהמחצית של האם בחשבון הזוגי תושב ההלוואה אשר ניתנה לאם המנוחה על הפירות או בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ורק את היתרה יש לחלק בין היורשים. התובעת תיארה בכתב התביעה כי למנוחה היה אוסף תמונות יקרות ערך שהיה לה חשבו לשמור על ערכן בתוך המשפחה ועל כן בצוואתה ציוותה את רכושה לשני הילדים בחלקים שווים ואת התמונות חילקה ביניהם כאשר ציינה כי ככל שיחפוץ מי מהיורשים למכור את אחת התמונות שירש יהא עליו להציע, לאחר שתבוצע הערכת ערך שוק של התמונה, לצד השני (או לצאצאיו ככל שזה הלך לעולמו) לרכוש את התמונה ורק אם זה לא ירצה לרכוש אותה, יהא רשאי היורש למכור את התמונה בשוק החופשי. בחודש 05/2022 פנה הנתבע לתובעת והציע לה לרכוש את כל התמונות מלבד אחת במחיר גבוה בהרבה ממחיר השוק תוך שהוא מבהיר כי המחיר אינו נתון למיקוח וכי הצעתו קצרת מועד. נטען על ידי התובעת כי המחיר המבוקש היה כפי המחיר לפי פוליסת הביטוח שהוא שווי מוגזם ולא שווי השוק. וכך בסתיו 2022 הוצעו התמונות למעט אחת למכירה פומבית והמחיר נמוך לאין שיעור מזה שבו הוצע לתובעת לרכוש את התמונות. לטענת התובעת, הנתבע שלט בקביעת המחיר והשווי נקבע על ידו בשיעור נמוך בהרבה מזה שבו הוצע לה לרכוש את התמונה. לטענת התובעת, הנתבע הפר את הוראת סעיף 45 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965. ועל כן עליו להשיב את התמונות שירש אל העיזבון וככל שנמכרו יושב ערך המכירה המלא אל העיזבון ובנוסף לכך, יידרש הנתבע להשלים לעיזבון את ההפרש בין השווי העדכני של התמונות ובין המחירים הנמוכים אשר הסכים הנתבע לקבל בחוסר תום לב עבור התמונות.
דיון משפטי: הכספים בחשבון הזוגי- טענתה העיקרית של התובעת בעניין זה הוא כי מחצית מהכספים בחשבון המשותף, הוא החשבון השני או החשבון הזוגי, ניתנו לה במתנה גמורה על ידי האם עוד בחייה, ולכן אינם חלק מהעיזבון. טענה זו של התובעת נשענת על הפעולה הפשוטה שנעשתה על ידי התובעת והמנוחה יחדיו והוא פתיחת החשבון כשותפות והעברה אליו כ - 2/3 מהכספים שהיו בחשבון בו היו התובעת, הנתבע והאם המנוחה שותפים. התובעת מבססת תביעתה בעניין זה על החזקה המשפטית כי שעה שהחשבון נפתח כחשבון משותף קמה חזקת השותפות בכספים ועל כן יש להעביר את הנטל לכתפי הנתבע להוכיח כי לא הייתה כל כוונת שיתוף. למעט עדותה של התובעת באשר לכוונת האם להקנות לה מחצית מהכספים עם פתיחת החשבון הזוגי המשותף אין כל אינדיקציה חיצונית נוספת אשר תחזק את עדותה של התובעת. שעה שאין מחלוקת באשר לכך שהכספים בחשבון שהיה משותף לצדדים כולם מקורו בכספים של האם ואשר היו שייכים לאם לבדה, פתיחת החשבון הזוגי אינה אלא המשכיות של ההתנהלות הכלכלית שהייתה נהוגה בין האם המנוחה ובין ילדיה ועל כן אין בפתיחת החשבון הזוגי כשלעצמה כדי להקים את חזקת המתנה אלא דומה הדבר לצירוף. התובעת לא הצביעה על כל התנהלות כלכלית ממנה ניתן ללמוד כי הכספים הוקנו לה במתנה. לא הוכחו כל פעולות עצמאיות של התובעת בחשבון, לא הוכח כי התובעת הפקידה לחשבון זה כספים אשר מעידים על כי ראתה בחשבון זה, לכל הפחות במחצית הכספים בו, כבשלה. התובעת לא נהגה בחשבון כפי שבעלים נוהג בו ולא נתנה כל הוראה לעשיית פעולה בחשבון הבנק שלא בהסכמתה של אמה המנוחה. ויותר מזה, התובעת בעצמה העידה כי הכספים בחשבון הבנק, החשבון הזוגי שבמחלקות, שימש את האם בלבד כי כל התשלומים מהחשבונות, לרבות זה הזוגי, היו של האמא אישית או על פי הנחיותיה כדי לשלם חשבונות שלה או של העיזבון.
ההלוואה- אין מחלוקת בין הצדדים באשר להלוואה שנטלה האם המנוחה מאת התובעת בסך של 100,000 .... ועל תנאי ההלוואה אשר סוכמו בין התובעת והאם המנוחה בהסכם כתוב. דין תביעתה של התובעת בפרק זה להתקבל באופן חלקי בלבד. הוכחת קיומה ואי-פירעונה של הלוואה שניתנה למנוח, שנים רבות לפני פטירתו, דורשת נטל הוכחה מוגבר וחזק מהרגיל, בשל היעדר המנוח ויכולתו להעיד. משכך הנטל המוגבר על התובעת הן לעניין תנאי ההלוואה והן לעניין דחיית מועד פירעונה ובכלל העובדה כי זו לא נפרעה בפועל, הוא מוגבר ומוטל על התובעת. התובעת לא עמדה במלוא הנטל המוטל עליה. אין מחלוקת באשר לכך שבין האם המנוחה ובין התובעת נערך הסכם הלוואה והאם שלא נערך הסכם עליו חתומות השניים, אין מחלוקת על ההסכמות שבין השנתיים כאשר בתמיכה לאמור הוצג מכתב מיום 18.11.2012 לפיו האם המנוחה קיבלה מאת התובעת סך של 100,000 .. כהלוואה ללא ריבית לטובת פיקדון להסדרת מגוריה החדשים וכן התחייבותה של האם באותו מסמך להשבת הכספים מיד עם שחרור הכספים שהייתה עתידה לקבל. על האמור במכתב שיצא תחת ידי האם המנוחה אין מחלוקת. התובעת מאשרת כי ההסכמה הראשונית בינה ובין האם המנוחה כי כספי הלוואה, שניתנה ללא ריבית, יושבו עם קבלת תמורת חלקה של המנוחה במכירת הדירה. הנתבע מסכים כי התובעת נתנה לאם המנוחה הלוואה ובתנאים ללא ריבית והצמדה כאשר האמור מקבל אישור במכתב שהוציאה האם המנוחה ובהעברה בנקאית התואמת את האמור. בבחינת כלל הנסיבות והעובדות שהוכחו, מועד מתן ההלוואה, מועד ההחזר המקורי ותנאי ההלוואה, מטרת ההלוואה, היקף הנכסים של האם וההתנהלות הכלכלית המשפחתית בין האם המנוחה ובין ילדיה, המועד הסביר להחזר ההלוואה היה בסמוך לאחר פתיחת החשבון הזוגי והוא בחודש 03/2018 או לכל המאוחר בחודש 05/2018 באשר עלתה מחלוקת לעניין מועד פתיחת החשבון הזוגי. קביעה זו אף נתמכת בגרסתה העובדתית של התובעת כי לכאורה הייתה הסכמה כי הכספים יוותרו בחשבון המשותף והרווחים ייוחסו לתובעת ואם כך, עניין זה מלמד על הכוונה באשר לאופן החזר ההלוואה. לאור האמור מתקבלת באופן חלקי תביעתה של התובעת כי האם המנוחה קיבלה הלוואה בסך של 100,000 .... וכי החזר ההלוואה טרם נפרעה כאשר בית המשפט קובע כי המועד הסביר להחזר ההלוואה הוא במהלך שנת 2018 וסמוך לאחר פתיחת החשבון הזוגי ומכאן שתביעת התובעת, במניין 7 השנים מיום זה ואילך, טרם התיישנה במועד הגשת התביעה. התביעה מתקבלת בעניין זה באופן חלקי תוך שמכספי העיזבון יש להשיב לידי התובעת סך של 100,000 .....ועת התובעת והנתבע הם היורשים היחידים ובחלקים שווים, הרי חלקו של הנתבע הוא מחצית בלבד. ועל כן, מחלקו של הנתבע בנכסי העיזבון יש להשיב לידי התובעת סך של 50,000 ......
התמונות- על אף כל טענות התובעת באשר לרצונה של המנוחה כי ילדיה ימשיכו להחזיק בתמונות שהיו בעלות ערך רגשי עבורה, אין הוראות הצוואה מונעות או מגבילות את המכירה של התמונות ומימושן אלא רק מגבילות את היורש באשר לאופן המכירה ומקנות זכות ראשונים ליורש השני טרם הוצאת התמונות למכירה בשוק החופשי. כאשר צוואה, כפי שהדבר בענייננו, קובעת נכס לאחד היורשים - בענייננו הוא הנתבע - וכוללת תנאי לפיו אם ירצה למכור אותו, עליו להציע תחילה ליורש השני - בענייננו היא התובעת - זכות קדימה לרכישה, הרי שמדובר בחיוב שהוטל על היורש הראשון מכוח סעיף 45 לחוק הירושה. מכירה של הנכס לצד שלישי מבלי להציע אותו תחילה ליורש השני מהווה הפרה של חיוב זה. בבחינת כלל הראיות התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע הפר את חובתו כאמור בצוואה להציע לתובעת את רכישת התמונות קודם למכירתם לצד שלישי. לא נמצא כי הנתבע הפר את חובת תום הלב ופעל בניגוד להוראות הצוואה. לאור האמור, דין תביעת התובעת ברכיב זה להידחות.
תמ"ש 35052-09-23 ר נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח' (ניתן ביום: 12.01.26)
Reload document 
Open in new tab