הרכב הדיינים: הרב דוד יוסף, הרב מימון נהרי, הרב מאיר פרימן
קיימת טעות בשיקול הדעת של ביה"ד האזורי שעה שקבע שאין לביה"ד סמכות לדון בעניין מזונות הילדים לאחר פסיקת בג"ץ בתיק 5988/21, תוך ביטול כל ההחלטות שניתנו בביה"ד במשך שנות הדיונים בעניין מזונות הילדים; ביה"ד האזורי פעל שלא לפי הנחיות נשיא ביה"ד הגדול שהורה לדיינם להמשיך לדון במזונות הילדים בנימוק שצפוי תיקון קרוב בחקיקה ומנימוקים נוספים. ואכן נכנס לתוקף תיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) לפיו בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בכל ענייני מזונות הילדים שנכרכו לתביעת גירושין.
רקע עובדתי: ערעור האם – המערערת, על החלטת בי"ד אזורי, בה נקבע כי אין לביה"ד סמכות לדון בעניין מזונות הילדים, תוך ביטול כל ההחלטות שניתנו בביה"ד במשך שנות הדיונים בעניין מזונות הילדים. רקע: המערערת הגישה תביעת גירושין, לה כרכה, בין היתר, את עניין מזונות הילדים. בתחילת ההליך נדחתה בקשת המשיב למחיקת התביעה מחוסר סמכות ובהמשך לכך ניתנו ע"י ביה"ד האזורי, במשך השנים האחרונות החלטות בנידון מזונות הילדים ומדורם, לאחר בחינת הנתונים. לאחר פסיקת בג"ץ בתיק 5988/21, בו נקבע כי הלכת שרגאי עומדת על תילה ובתי הדין אינם מוסמכים לדון בעניין מזונות הילדים אגב כריכה, הגיש המשיב בקשה נוספת לביה"ד האזורי למחיקת ההליך בטענת חוסר סמכות, בהתאם לפסיקת בג"ץ. הפעם נעתר ביה"ד לבקשתו בהחלטה נשואת הערעור. לטענת המערערת, בין היתר, פסיקת בג"ץ לביטול הסמכות תחול רק על הליכים חדשים ולא על הליכים בהם נקבעה הסמכות בהחלטה שיפוטית חלוטה. עוד ציינה כי הוגשה הצעת חוק ממשלתית להחזרת הסמכות לבתי הדין, בדרך כלל הצעות חוק ממשלתיות מתקבלות, אז תתהפך הקערה על פיה. נוצר מצב הדומה למידת סדום; ככל והערעור יתקבל, מבקשת להעביר את המשך הטיפול להרכב אחר של ביה"ד האזורי. לטענת המשיב ביה"ד קמא צדק בהחלטתו וכי לא קובעים מציאות משפטית על סמך אפשרות של חקיקה עתידית שעדיין לא נחקקה, החוק הקיים ופרשנותו בבג"ץ הם המחייבים.
דיון משפטי: ביה"ד הגדול קיבל את הערעור וקבע כי ב- 18/11/25 נכנס לתוקף תיקון מס 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) לפיו בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון בכל ענייני מזונות הילדים שנכרכו לתביעת גירושין. אין ספק כי פסק הדין נשוא הערעור לא היה ניתן לו הייתה ידועה שאפשרות תיקון החקיקה היא אפשרות מעשית וקרובה. קיימת אם כן חוסר מתינות הקרוב לטעות בשיקול הדעת בפסק הדין של ביה"ד האזורי שביטל בהינף יד את הסמכות ללא המתנה, שנדרשה, עד לבהירות המצב החוקי והמשפטי.
יתרה מכך, הנחיית נשיא ביה"ד הגדול לדייני ישראל אז הייתה להמשיך לדון במזונות הילדים, גם לאחר פסיקת בג"ץ בתיק 5988/21, זאת בשל הנימוק שהיה צפוי תיקון קרוב בחקיקה ומנימוקים נוספים. בהמשך נשלחה לדייני ישראל שתי איגרות הקוראות לדייני ביה"ד בישראל להמשיך לדון בעניין מזונות הילדים. האגרות נשלחו בעקבות פסקי דין של ביה"ד הגדול בהם נקבעה סמכות ביה"ד בעניין מזונות הילדים ובהם נקבע כי עד להשלמת החקיקה ותיקון המעוות אין להזדרז במתן החלטות בעניין חוסר סמכות בתי הדין מלדון בעניין מזונות הילדים. בנסיבות אלו, קיימת טעות בשיקול הדעת של ביה"ד האזורי שעה שקבע שאין לביה"ד סמכות לדון בעניין מזונות הילדים; ביה"ד האזורי פעל שלא לפי ההנחיות של נשיא ביה"ד הגדול ובכך התגלתה טעות בפסק הדין של ביה"ד אזורי. אמנם ההחלטה של ביה"ד האזורי קדמה לאיגרות, אך עדיין קיימת טעות בכך שלא נשקלו בפסק הדין השיקולים הראויים.
די בכך כדי לקבל את הערעור. אמנם קיימות סיבות נוספות בגללן יש לקבל את הערעור, גם ללא השינוי שבחקיקה. שכן גם במצב החוקי שקדם לפסיקה החדשה, לביה"ד הייתה סמכות להמשיך לדון במזונות הילדים, זאת מהטעמים הבאים: כעולה מהפסיקה, אין להחיל תחולה רטרואקטיבית של פסיקת ביהמ"ש העליון כאשר היא תגרום לחוסר יציבות משפטית או לפגיעה באינטרס ציבורי רחב או לפגיעה קשה בהסתמכות. בנידון דנן חברו יחדיו חריגים אלה, כמפורט בפסה"ד. יש בכל אחד מהם, וכל שכן בהצטרפם יחד, בכדי לקבוע שלפסיקת בג"ץ בתיק 5988/21 בתקופה בה הייתה רלוונטית, עד לתיקון החקיקה, לא הייתה תחולה רטרואקטיבית.
לאור האמור הערעור מתקבל. ביה"ד מורה על מתן תוקף לכל ההחלטות שניתנו בעניין מזונות הילדים ומדורם ומורה על המשך ההתדיינות בביה"ד האזורי, בפני הרכב דיינים אחר, בהתאם לבקשת המערערת.
ביה"ד מוסיף, למעלה מן הצורך, שתי אמירות אגב. האחת, ביחס לשאלה האם הוראת בג"ץ יכולה להתקבל כהנחיה גורפת לכלל תביעות מזונות הילדים בבתי הדין או רק כהוראה לאותם מקרים שנידונו בפניו; השנייה, ביחס לסמכות לדון בהשבת ההוצאות שמוציאה אם עבור מזונות ילדיה. כאשר יתכן שיש לפרש את מושג החזר ההוצאות בהקשרו הרחב, לכלל ההוצאות הצפויות לכלכלת הילדים, כל עוד מדובר בהוצאות שקיימת סבירות גבוהה לכך שאכן יצטרכו עבור הילדים; ביה"ד מבהיר בהיר כי הגדרה מצמצמת של המושג "החזר הוצאות" נאמרה בבג"ץ האמור רק כאמירת אגב שאינה מחייבת; יש לחזור למשמעות הראשונית והפשוטה של המושג ולקבוע שבכלל החזר ההוצאות כלולים כל אותן הוצאות שקרוב לוודאי יוצאו עבור הילדים. ביה"ד מודה לבורא עולם, כי המצב כיום הוא שלבתי הדין הרבניים בישראל נתונה הסמכות לדון, אגב כריכה לתביעת גירושין, בכל ענייני מזונות הילדים.
(גדול) 1418063/ פלונית נ' פלוני (ניתן ביום: 20.11.25)
Reload document 
Open in new tab