הרכב השופטים: יצחק עמית, יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ
נדחתה עתירה נגד התיקון לחוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018, שמשמעותו הפיכת פעילותה של העותרת, אשר מספקת מערכת ייעודית המותקנת במעונות יום ומפעילה מוקד של תצפיתנים הצופים בצילומים בזמן אמת ומדווחים על מקרים חריגים, למנוגדת לחוק; נקבע, כי החוק צולח, ואפילו בנקל, את משוכות פסקת ההגבלה, שכן לא מדובר בפגיעה בליבת הזכות לחופש העיסוק, והאיזון שנקבע על ידי המחוקק בן האינטרסים המתנגשים עומד במבחן המידתיות, על מבחני המשנה שלו.
רקע עובדתי: במוקד העתירה שלפנינו עומד חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018, כפי שתוקן בחוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון), התשפ"ה-2024. התיקון לחוק בא בהמשך לעתירה קודמת שהגישה העותרת, והוא נועד להבהיר כי החוק קובע הסדר שלילי בכל הנוגע להתקנת מצלמות במעון יום לפעוטות ולצפייה ושימוש בצילומים, כאמור בסעיף 1(ב). עיסוקה של העותרת, שנוסדה כשנתיים לאחר חקיקת החוק, הוא במתן שירות תצפית אונליין על מעונות יום. העותרת מספקת מערכת ייעודית המותקנת במעונות יום ומפעילה, בהסכמת ההורים ובהסכמת מנהל/ת המעון, מוקד של תצפיתנים שצופים בצילומים בזמן אמת ומדווחים למנהל/ת המעון על מקרים חריגים, לרבות אירועי אלימות. כיום, בעקבות התיקון, פעילות זו מנוגדת לחוק ומכאן העתירה. לטענת העותרת, התיקון אוסר על פעילותה באופן בלתי חוקתי מאחר שהוא פוגע בחופש העיסוק שלה, בזכות לקניין, בחופש החוזים והאוטונומיה של הפרט. עוד נטען כי נפלו פגמים בהליכי חקיקת החוק. מכאן הסעד העיקרי שהתבקש על ידי העותרת – להורות על ביטולו של סעיף 1(ב) לחוק.
דיון משפטי: בית המשפט העליון דחה את העתירה ופסק כי הליכי החקיקה התנהלו באופן סדור ולא נפל בהם פגם. כך, התקיימו עשרה דיונים מעמיקים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שבמהלכם נשמעו עמדות של הגורמים הרלוונטיים, לרבות של העותרת ובא-כוחה, שלא חסכו במכתבים וחזרו והעלו את עמדתם שוב ושוב, כך שעמדתה של העותרת וטענתה לפגיעה בחופש העיסוק שלה הייתה ידועה היטב לחברי הוועדה. האיזון הנדרש בין האינטרסים והערכים הסותרים עמד נגד עיני חברי הוועדה, והוראת סעיף 1(ב) לחוק נוסחה בכוונת מכוון כהסדר שלילי שנועד למנוע צילום וצפייה שלא על פי הוראות החוק. ודוק: אין לראות את האמור בסעיף 1(ב) כהוראה חדשה שנוספה בתיקון לחוק, אלא כהוראה מבהירה גרידא, לנוכח המחלוקת שהתגלעה במסגרת העתירה הראשונה לגבי פרשנותו של החוק. בשורה התחתונה, לא נפל פגם כלשהו בהליכי החקיקה, בוודאי שלא פגם חמור היורד לשורשם.
מדובר בחקיקה ראשית ובאיזון שמצא המחוקק לעשות בין הצורך למנוע ולאתר פגיעה בפעוטות חסרי ישע, לבין השמירה על כבודם ופרטיותם של הפעוטות, של אנשי הצוות במעון ושל כל אדם אחר הנמצא במעון. במסמך עמדה של הרשות להגנת הפרטיות, שהוגש לוועדה במהלך הליכי חקיקת התיקון לחוק, נכתב כי אפשרות לצפייה בצילומים במעון אונליין, מעוררת חשש שהמידע המצולם יגיע לידי גורמים שאינם מנויים בחוק, יפורסם ברשת ויצוף בעתיד באופן שעלול להשפיע על חייהם של הילדים בטווח הארוך. היועץ המשפטי של הרשות להגנת הפרטיות אף ציין, במהלך הליכי החקיקה, כי אין אף מדינה מערבית שמאפשרת צפייה אונליין במצלמות. האיזון שמצא המחוקק בא לידי ביטוי בהוראות השונות שנקבעו בחוק ובתיקון לחוק. סעיף 7(א) לחוק קובע כי "לא יצפה אדם בצילומים לפי חוק זה, לא יעתיקם, לא יעביר לאחר את הצילומים או מידע אחר המאפשר צפייה בהם, לא יאפשר לאחר לצפות בהם ולא יעשה בהם או במידע שהתגלה לו מהם כל שימוש, אלא לפי צו של בית משפט", ובהמשך, נקבע כי רק הורי הפעוטות והגורמים המנויים בסעיפים 7(א), 7א ו-7ב מורשים לצפות בצילומי המצלמות, לרבות צפייה אונליין. כל זאת, בתנאים המפורטים בחוק ולמטרות המנויות בחוק: לשם מניעת ביצוע עבירה, לשם חקירת עבירה, לשם ניהול הליך פלילי ולשם מניעת פגיעה בפעוטות.
במסגרת התיקון לחוק נוסף סעיף 7א המאפשר מסלול של צפייה בזמן אמת במצלמות המותקנות במעונות יום לפעוטות, בתנאים מסוימים, וסעיף 7ב המאפשר מסלול של צפייה עיתית, קרי, צפייה מעת לעת בצילומים שנאגרו במערכת המצלמות המותקנת במעון לפי החוק. צפייה כאמור תתאפשר על ידי נציגות הורי הפעוטות בשטח המעון או על ידי הורי הפעוטות בצפייה מרחוק באופן מקוון. סעיף 7ג לחוק קובע כי על מפעיל מעון יום לבחור רק באחת מדרכי הצפייה המנויות בסעיפים 7א-7ב לחוק וכיצד ניתן לשנות את דרך הצפייה שנבחרה על ידי המפעיל; סעיף 7ד לחוק קובע כי על מפעיל מעון יום להעביר מדי שנה לממונה (כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018) אישור כי מתקיימים במערכת התנאים הדרושים לאבטחת המידע והגנת הסייבר לפי הוראות החוק; וסעיף 7ה לחוק קובע כי הרשות להגנת הפרטיות תפרסם הנחיות "בעניין אבטחת המידע והגנת הסייבר ושמירה על פרטיות בעת הפעלת צפייה בזמן אמת או צפייה עיתית, ושמירה על הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, והוראות חוק זה בעניינים האמורים". ניתן לראות, כי המחוקק עיצב הסדר מפורט בנושא של התקנת מצלמות במעונות יום והצפייה בצילומים. הסדר זה קובע רשימה סגורה של מסלולי צפייה והתנאים לשם כך, וזו היא נקודת האיזון שנקבעה על ידי המחוקק. מדובר בחקיקה ראשית, ונקודת המוצא היא כי פסילת הוראת חוק תיעשה כמוצא אחרון; על מנת לפסול את הוראת סעיף 1(ב) לחוק לאחר תיקונו, כפי שהתבקש על ידי העותרת, יש לעבור דרך המסננת של פסקת ההגבלה על כל שלביה.
אפשר להניח כי החוק והתיקון לחוק טומנים בחובם פגיעה מסוימת בחופש העיסוק של העותרת, באשר אין באפשרותה להפעיל את מערך התצפיתנים אונליין שהוא עיקר עיסוקה. ברם, החוק אינו אוסר על עיסוק בהתקנת מצלמות והפעלתן, אלא מגביל את אופן מימוש העיסוק בתחום זה. הפסיקה הבחינה בין מגבלה הנוגעת לכניסה לתחום עיסוק מסוים לבין מגבלה לגבי אופן מימוש העיסוק. מכאן, שהפגיעה בחופש העיסוק של העותרת אינה פגיעה בליבת העיסוק בתחום. הטענה לפגיעה בקניין זהה למעשה לפגיעה בחופש העיסוק. למעשה, בנסיבות אלה, ניתן היה לקבוע כי הפגיעה בחופש העיסוק, ככל שזו קיימת, אינה עולה כדי פגיעה חוקתית ברף המצדיק את המעבר להמשך הבחינה החוקתית.
אולם גם אם ממשיכים במסלול פסקת ההגבלה, הרי שאין חולק כי הפגיעה הנטענת בחופש העיסוק עוגנה באופן מפורש בחוק, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה של הגנה על פעוטות תוך שמירה ככל שניתן על פרטיותם ופרטיות עובדי המעון; בנקודה זו מגיעים למבחן המידתיות על שלושת מבחני המשנה שבמסגרתו. ברי כי החוק צולח בנקל את מבחן המשנה הראשון של התאמה וקשר רציונלי בין האמצעים בהם נוקט החוק לבין מטרתו ותכליתו. מבחן המשנה השני בוחן אם האמצעי הננקט הוא זה שפגיעתו בפרט היא הפחותה מבין החלופות האפשריות לשם קיום תכלית החוק. מבחן זה מתקיים אף הוא. כפי שהודגש לא אחת בפסיקה, למחוקק "מרחב תמרון חוקתי" המכונה גם "מיתחם המידתיות". דומה כי החוק עתיר הפרטים והתנאים, מדגים היטב את אותו מרחב תמרון, ודרישת העותרת לאפשר צפייה אונליין על ידי תצפיתנים, עלולה לפרום את האיזון העדין שנקבע על ידי המחוקק בן האינטרסים המתנגשים. מבחן המשנה השלישי, הידוע במקומותינו גם כ"מבחן המידתיות במובן הצר", בוחן למעשה אם ה"הצר שווה בנזק המלך" ביחס שבין הפגיעה בזכות החוקתית הנובעת מהשימוש באמצעי לבין התועלת שתצמח מהפעלתו, ובמילים אחרות, היחס עלות-תועלת. מבחן זה הוא במהותו מבחן ערכי-נורמטיבי, אשר בוחן את הערכים המתנגשים על פי תוספת התועלת החברתית הצומחת מפעולת הרשות מול תוספת הנזק לזכות החוקתית הנפגעת בעקבות פעולה זו. בנקודה זו יש לחזור לאיזון שנקבע על ידי המחוקק במסגרת החוק והתיקון לחוק, כאשר הוראת סעיף 1(ב) נועדה לשמירה על האיזון שבין פיקוח על שלומם וביטחונם של הפעוטות לבין הגנה על פרטיותם ופרטיות עובדי המעון. טענת העותרת כי הפעלת מערך התצפיתנים שלה אונליין מותנה ממילא בהסכמת ההורים ומנהל המעון, אין בה כדי לפטור את האיזון שנקבע על ידי המחוקק לגבי הגורמים הרשאים לצפות בצילומים. אף לא ניתן להתעלם מכך שהסכמת מנהל המעון ועובדי המעון אינה בהכרח הסכמה חופשית ומרצון, לנוכח החשש האפשרי לפרנסתם ככל שיסרבו לכך. ובכלל, לאחרונה נקבע על בפסיקה, כי הסכמה אינה תרופה לכל מכאוב חוקתי של פגיעה בפרטיות.
החוק צולח אפוא, ואפילו בנקל, את משוכות פסקת ההגבלה. תחולתו של החוק היא מכאן ואילך, כך שאין ממש בטענת העותרת לתחולה רטרואקטיבית כביכול של החוק, וברי כי אין מקום להחריג את עניינה של העותרת מתחולתו של החוק. לאור האמור, העתירה נדחתה.
בגץ 70206-12-24 האח הקטן בע"מ נ' הכנסת (ניתן ביום: 5.10.25)
Reload document 
Open in new tab