פסק הדין עוסק בעתירות שעניינן שאלת חובתו של צה"ל להבטיח שוויון בין נשים לגברים בכל הנוגע לאפשרות להתמיין ולשרת בתפקידי לחימה, ובפרט ביחידות מיוחדות. העותרות טענו כי מדיניות צה"ל מדירה נשים באופן גורף מתפקידי לחימה מסוימים, בניגוד לדין. בית המשפט העליון קובע כי נקודת המוצא הנורמטיבית היא שוויון מלא, אך מכיר בכך שיישום עקרון זה מצריך בחינה מדורגת ומקצועית. לנוכח ההתפתחויות המשמעותיות שחלו במדיניות צה"ל במהלך ניהול ההליך, נקבע כי העתירות מיצו עצמן ואין מקום למתן סעד אופרטיבי נוסף.
שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל: עקרון השוויון מול שיקולים מבצעיים