שם השופט/ת: יעל ייטב
נדחה ערעור על שומת מס ערך מוסף, בה לא קיבל מנהל המע"מ דיווחה של חברת הסעות על עסקאות בשיעור מס 0, בגין הסעות תיירים; נקבע, כי כדי לזכות בהטבת מס זו, שומה על הנישום לעמוד בדרישות תקנות המע"ם המחייבות תיעוד שוטף ובזמן אמת של העיסקאות, תוך רישום הפרטים הנקובים בתקנות.
רקע עובדתי: ערעור על פי סעיף 83 בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, על החלטת מנהל מע"מ באר שבע בהשגה על שומת עסקאות ושומת תשומות שהוצאו למערערת (בסכום כולל של כ-1.3 מיליון ₪), שעסקה בהפעלת מערך אוטובוסים והסעות לתיירות, בתי ספר ומפעלים. שומת העיסקאות הוצאה לאחר שהמנהל לא קיבל את דיווחה של המערערת על עסקאות בשיעור מס 0, בגין הסעות תיירים, מהטעם שבמהלך הביקורת נמצא כי המערערת לא עמדה בהוראות סעיף 30(א)(8)(ב)(2) בחוק מס ערך מוסף ותקנה 12(א) בתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. בנימוקי ההחלטה בהשגה פורט, כי בניגוד לדרישת תקנה 12(א)(2) בתקנות, לא ניהלה המערערת תיעוד המציין את פרטי עסקאותיה, אף לא מצוי בידיה רישום של שמות התיירים, מענם הקבוע ומספר דרכונם. המערערת אף לא רשמה בספריה את סוג המטבע שבו קיבלה תקבולים עבור אותן עסקאות ולא תיעדה בחשבוניות שעליהן דיווחה מע"מ בשיעור 0, את שמות התיירים, מספרי הדרכון שלהם, המטבע שבו שולמה העסקה. כמו כן לא צירפה לחשבוניות צילומים של הדרכונים.
דיון משפטי: בית המשפט דחה את הערעור ופסק כי סעיף 30(א)(8)(ב)(2) בחוק מס ערך מוסף קובע, כי על עסקה של הסעת תיירים באוטובוס יוטל מס ערך מוסף בשיעור 0, במקום בשיעור 17%. זאת ועוד, בניגוד להטבת המס בדמות פטור ממס, שלגביה נקבע, כי עוסק הזכאי לפטור ממס אינו רשאי לנכות את תשומותיו, בעסקה ששיעור המס לגביה הוא 0 רשאי העוסק לנכות את התשומות ששילם לצורך העסקה, כך שמדובר בהטבת מס כפולה המוענקת להסעת תיירים, הגדולה לעין שיעור מהטבת המס שנקבעה לעסקה הפטורה ממס; מטרת ההטבה היא עידוד התיירות וכן ייצוא של שירותי תיירות. לשם הבטחת מתן הטבות המס לייעודן, ולשם מניעת שימוש לרעה, נקבעו בתקנה 12 לתקנות הוראות דווקניות בדבר תיעוד פרטי הנסיעות, בספרי העוסק ובחשבוניות כאחד. תקנה 12 קובעת, כי התיעוד הנדרש בתקנה, יהווה תנאי למתן ההטבה, ובהעדר תיעוד נאות, המוכיח את הסעת התיירים, ומאפשר למנהל לפקח על מתן הטבות המס, נשללות הטבות המס. במקרה דנן, המערערת טענה, כי התמלאו בעניינה כלל התנאים המזכים אותה בהטבות המס, ואולם לא עלה בידה להוכיח טענתה זו. מערערת לא הציגה תיעוד מזמן אמת, בספריה ובחשבוניות המס שהוציאה, הכולל את דרישות תקנה 12 בתקנות, ובכלל זה דרישות תקנת משנה (ב) בעניין שמירת הסכמים או מסמכים אחרים המאשרים את פרטי העסקה; רישום של שמות התיירים, מענם הקבוע, ומספר דרכונם; בחשבונית לא פורט מהו בדיוק השירות שניתן ולמי ניתן השירות האמור. את דרישות התיעוד שנקבעו בתקנות יש לקיים באופן שוטף ובזמן אמת, הן על מנת למנוע טעויות מצדו של העוסק בדרישת הטבות מס שאינו זכאי להן, והן על מנת למנוע שימוש לרעה בהטבה. גביית מס ערך מוסף נעשית בראש ובראשונה באופן עצמי, על בסיס חשבוניות שמוציא העוסק ודיווחיו, ולא תמיד עולה בידי המנהל לערוך ביקורת על יישום הטבת המס בידי נישומים. תיעוד מזמן אמת נועד לאפשר למנהל עריכת ביקורת יעילה ומהירה, ואין להשלים עם מצב שבו נמנע עוסק מתיעוד כלשהו בזמן אמת, מתוך הנחה שאם תערך ביקרות ישלים את התיעוד, הן מאחר שלא בהכרח תערך ביקורת; הן מאחר ומתן הזדמנויות חוזרות ונשנות להשלים את התיעוד בדיעבד, כמו במקרה דנן, גורם לסרבול ממושך של הליך הביקורת, התארכותה, ופגיעה בעריכת ביקורת אחרות, שתוצאתה פגיעה בקופת הציבור. חרף החשיבות בשמירת התיעוד בזמן אמתניתנו למערערת מספר הזדמנויות להוכיח את טענותיה בדבר זכאותה להטבות המס, ואולם התיעוד שהציגה מתייחס, ברובו המכריע, לתקופה המאוחרת לתקופת השומה. הימנעותה של המערערת מלהציג מסמכים מהותיים שיתמכו בטענותיה, נזקפת לחובתה, בהתאם לכלל הידוע שלפיו מי שנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו, קמה חזקה שאילו הובאה הראייה היא הייתה פועלת נגדו. זאת ועוד, קשה להתעלם מסימני השאלה המתעוררים בשל אופן הגשת המסמכים, ללא כל סדר או מיון, ומריבוי המסמכים שאינם קשורים לתקופת השומה. בהקשר זה גם הודגש בפסיקה, כי "מס אמת" אינו מונח טכני-מתמטי; זהו מונח נורמאטיבי, המגלם בתוכו לא רק את הערך המתמטי או החשבונאי של המס, אלא גם שיקולים של הוגנות, צדק חלוקתי, ודאות ויעילות מינהלית. לאור האמור, הערעור נדחה.
עמ 1434-03-21 הסעות בירת הנגב בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף באר שבע (ניתן ביום: 16.10.24)
Reload document 
Open in new tab