הפרס הוצע ע"י עמותה שפעלה במימון המדינה למי שימסור מידע אמין שיוביל למציאת החייל. המדינה סירבה לשלם את הסכום האמור וטענה, בין היתר, כי העמותה הפסיקה את פעילותה עוד בתחילת שנת 2012 וכן כי המערערים אינם זכאים לפרס, שכן מצאו את העצמות במקרה ולא ידעו בוודאות שמדובר בעצמותיו של חלבי. השופט הנדל (בדעת רוב): מרגע שפורסמה הצעת הפרס, נכנסת לתמונה חובת ההגינות שבה חבה המדינה כרשות מינהלית. בראי זה, ספק אם אופן התנהלות המדינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות. דומה שהמדינה ניסתה להתחמק בכל דרך מתשלום הפרס המובטח, תוך "יצירת" דוקטרינות משפטיות מקוריות; השופט עמית (בדעת מיעוט): הפרס הוצע ע"י העמותה, לא המדינה, והעמותה הפסיקה את פעילותה. ניתן לראות את הפסקת הפעילות של העמותה כחזרה מהצעה. אכן מדובר בפרס שאושר ואושרר ע"י המדינה אולם משבחרה המדינה לפעול בדרך של עמותה, לא ניתן "לדלג" מעל העמותה, "להרים מסך", ולייחס למדינה באופן אוטומטי את כל פעולותיה, פרסומיה ומחדליה בהסרת הפרסום.
מוצאי גופת החייל הנעדר מג'די חלבי יקבלו 10 מיליון דולר שהובטחו בשם המדינה