ביום 26.10.23 אפשרה המערערת לבן זוגה לרכוב על אופנוע מסוג קואנג יאנג שבבעלותה, אף על פי שלא החזיק ברישיון נהיגה המתאים לסוג רכב זה וכאשר פוליסת הביטוח במקום לא הייתה תקפה. בעקבות מעשים אלו, הורשעה הנאשמת בעבירות של התרת נהיגה לבלתי מורשה ונהיגה ברכב ללא ביטוח, ונגזרו עליה 5 חודשי פסילת רישיון בפועל, מאסר על תנאי, שלושה חודשי פסילה על תנאי וקנס כספי בסך 1,500 שקלים.
ההגנה טענה כנגד חומרת העונש תוך שהוסבר כי הנאשמת ידעה שארוסה מחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע אך לא הייתה מודעת לכך שהדרגה אינה מתאימה, בעוד ב"כ המדינה ביקשה להותיר את גזר הדין המקורי על כנו, בהדגישה את הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים ובשלום הציבור הנובעת מסיכון משתמשי הדרך.
השופט זיו אריאלי ציין כי הערכאה הדיונית אכן זיהתה וניתחה כהלכה את הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירות שבוצעו, ואף לא נפלה שום שגגה בקביעת מתחם העונש ההולם. עם זאת נמצא כי גזר הדין החמיר והקפיד יתר על המידה עם המערערת, שכן נסיבות המקרה הללו ייחודיות ביותר, הואיל והאופנוע נרשם על שמה משיקולי מיסוי בלבד בעוד בן זוגה היה המשתמש הקבוע בו, וזאת בשעה שלנאשמת עצמה כלל אין רישיון נהיגה לרכיבה על רכב דו-גלגלי.
בנוסף, עברה התעבורתי של המערערת אינו משמעותי וכולל שלוש הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט בלבד, ומאחר שהיא הודתה במיוחס לה וחסכה זמן שיפוטי יקר, מוצדק למקם את עונשה ברף התחתון ביותר של המתחם, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עונש הפסילה המקורי שהתקרב דווקא לחלקו האמצעי.
לאור נימוקים אלו החליט השופט לקבל את הערעור באופן חלקי כך שרכיב הפסילה בפועל הועמד על 3 חודשים.
Reload document 
Open in new tab