פסק הדין המשלים מגולל את סופו של הליך משפטי בעניינו של דָּר רְחוֹב, המשיב 2 בתיק. בינואר 2025, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה והמיר את עונשו של המשיב לחמישה חודשי עבודות שירות, אולם, בשל היותו דָּר רְחוֹב, הוא התקשה לעמוד בדרישות הבירוקרטיות ולא התייצב בפני הממונה או לדיונים שנקבעו בעניינו.
במשך חודשים ארוכים נעלמו עקבותיו של האיש והוא לא אותר על אף שורת צווי הבאה שהוצאו נגדו. באחד המקרים הוא אף הובא בפני שופטת ושוחרר בתנאים לאחר שהבטיח להתייצב, אך מצבו כדָּר רְחוֹב והעדר קורת גג יציבה הקשו על איתורו ועל יכולתו להישמע להוראות בית המשפט. הדיונים נדחו פעם אחר פעם, בעוד המערכת המשפטית מנסה ללא הצלחה להביאו לסיום ההליך.
ביום 30.12.25 אותר לבסוף המשיב והובא בפני בית המשפט ובמהלך הדיון נעזרו בתרגום לשפת הקוקית (שפה ממשפחת השפות הסינו-טיבטיות המדוברת על ידי בני שבט המנשה), שפתו של המשיב, בניסיון להבין את פשר היעדרויותיו. למרות הניסיון לדובב אותו, לא נמצאו הסברים שהניחו את הדעת, ובהיעדר חוות דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות, נקבע כי עליו לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח.
נוכח ההיסטוריה של אי-התייצבות והחשש כי שוב לא ניתן יהיה לאתרו, הורתה השופטת יפעת שטרית כי המשיב יחל לרצות את חמשת חודשי המאסר באופן מיידי וללא דיחוי. המשיב, שהגיע לבית המשפט כשהוא אינו מיוצג ונעדר כל ציוד אישי, הועבר ישירות לידי גורמי האבטחה של שירות בתי הסוהר לצורך כליאתו.
בצעד אנושי המכיר במצוקתו הקשה של דָּר רְחוֹב הנשלח למאסר בחוסר כל, הורתה השופטת שיטרית לאפשר לו לבצע 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה על-מנת לאפשר לו ליצור קשר עם מכרים או בני משפחה שיסייעו לו בהשגת ציוד אישי בסיסי הנדרש לו בין כותלי הכלא.
Reload document 
Open in new tab