העותרת עשתה שימוש במכתבים מאת ההסתדרות וכן בתביעה שטרם התבררה בבית הדין לעבודה על מנת להראות כי הזוכה אינה מגנה על זכויות העובדים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענות העותרת בקובעו כי אלו משקפות צד אחד ביחסי העבודה בין הזוכה ובין עובדיה, מצב שלאו דווקא משקף את מצב יחסי העבודה האמיתיים. בית המשפט ציין כי ההתרשמות הינה שמה שמניע את גלגלי העתירה הוא הרצון של העותרת להמשיך ולספק את השירותים שהיא מספקת מזה שנים מספר.
המפסידה במכרז טענה כי הזוכה אינה עומדת בהסכמים הקיבוציים וחויבה בהוצאות בסך 70,000 ₪