בפני בית המשפט המחוזי ערר על ההחלטה להאריך את מעצר הבית של העורר שנאשם בהסעת שב"ח בכך שהסיע תושב שטחים מצפון הארץ לירושלים. ביום 20.3.25 קיבל בית משפט השלום את בקשת התביעה להאריך את מעצר הבית המלא בו שוהה העורר, תוך שהוא קובע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה וכי גרסת העורר אינה אמינה, במיוחד לאור המצב הביטחוני הרגיש.
הסניגורית טענה כי העורר לא היה מודע לכך שהנוסע הוא תושב זר, וכי מדובר בהסעה בתוך ישראל ולא בהסעה לישראל. בנוסף העורר אינו בעל עבר פלילי ועל כן יש לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח. ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה, תוך שהיא מדגישה את חוסר האמון בעורר בשל גרסתו השקרית ואת המסוכנות בהסעת שוהים בלתי חוקיים במצב הביטחוני הנוכחי.
השופט ארנון דראל ציין כי קביעת בית משפט השלום לגבי גרסתו הבעייתית של העורר מקובלת עליו, אך אין בה כדי לדחות את הערר לחלוטין, במיוחד בהתחשב בעובדה שלעורר אין עבר פלילי וההסעה היא במדרג נמוך יחסית של העבירות. וזאת בנוסף להתרשמות החיובית של בית המשפט מהמפקח שהוצע.
לפיכך, הוחלט לאפשר לעורר לצאת לעבודה בפיקוח בראש הנקרה בלבד, ובמקביל נפסל רישיון הנהיגה שלו עד תום ההליכים, כדי למנוע ממנו את האמצעי לביצוע העבירה. בית המשפט קבע כי פתרון זה מאזן בין הצורך לשמור על ביטחון הציבור לבין הפגיעה בחירותו וביכולתו של העורר לעבוד.
Reload document 
Open in new tab