שם השופט/ת: ג'מילה ג'בארין כליפה
פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה, אשר קיבל את בקשת הנאמן בהליך חדלות פירעון והורה על ביטול העברת זכויות במקרקעין שביצע היחיד לטובת אשתו, מכוח סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. בית משפט קמא קבע כי העברת הזכויות בנכס, שנרשמה בשנת 2021, מהווה הענקה ללא תמורה שבוצעה בתקופה הסמוכה לפתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולפיכך יש לבטלה ולהשיב את הזכויות לנכסי קופת הנשייה. בערעור טענו המערערים כי ההעברה אינה עסקה חדשה אלא יישום מאוחר של הסכם יחסי ממון שנחתם ואושר כבר בשנת 1999. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לראות בהעברה מימוש של הסכם הממון, ולכן המועד הרלוונטי לבחינת תחולת סעיף 220 הוא מועד כריתת ההסכם בשנת 1999 ולא מועד הרישום בשנת 2021. משכך, התנאים לביטול הענקה אינם מתקיימים והחלטת בית משפט קמא בוטלה.
רקע עובדתי: המערערים הם בני זוג שנישאו בשנת 1975 והתגוררו בכפר ריינה. בשנת 1999, בעקבות סכסוך שהתגלע ביניהם, חתמו בני הזוג על הסכם יחסי ממון. במסגרת ההסכם נקבע כי בית המגורים המצוי על מקרקעין בכפר ריינה יהיה בבעלות האישה בלבד, ואילו הבעל יקבל זכויות בנכסים אחרים, ובהם מניות בחברה, רכבים ונכסים נוספים. ההסכם נועד להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג, והוא אושר ביום 10.11.1999 על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת וקיבל תוקף של פסק דין בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. במשך שנים רבות לא נרשמו הזכויות בנכס על שם האישה בלשכת רישום המקרקעין. בשנת 2020 חתמה האישה על הסכם נוסף במסגרתו העבירה את זכויותיה בנכס ללא תמורה לשני בניה. בעקבות כך נערכו בשנת 2021 שטרי מכר: תחילה העביר הבעל את זכויותיו בנכס לאשתו, ובהמשך העבירה האישה את הזכויות לילדיה. ביום 22.3.2021 נרשמו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בהתאם לשטרי המכר.
ביום 8.8.2023 ניתן נגד הבעל צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון, במסגרתו מונה נאמן לניהול נכסיו. לאחר מכן הגיש הנאמן בקשה לבית משפט השלום לביטול העברת הזכויות בנכס, בטענה כי מדובר בהענקה ללא תמורה שבוצעה בסמוך לפתיחת ההליכים, וכי היא גורעת מנכסי קופת הנשייה של החייב. הבקשה התבססה על סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המאפשר ביטול הענקות שבוצעו בתקופה שקדמה לפתיחת ההליך כאשר הן פוגעות בנושי החייב. בית משפט השלום קיבל את בקשת הנאמן. הוא קבע כי אף שהסכם הממון משנת 1999 אינו הסכם למראית עין, הרי שהעברת הזכויות שנרשמה בשנת 2021 מהווה עסקת מתנה עצמאית ונפרדת מההסכם המקורי. בית המשפט הדגיש כי האישה לא פעלה במשך שנים לרישום זכויותיה ואף לא רשמה הערת אזהרה לטובתה. עוד צוין כי בני הזוג המשיכו לנהל משק בית משותף ולא הוכח כי חיו בפירוד. בית המשפט הסיק מכך כי הסכם הממון נזנח בפועל. לפיכך נקבע כי יש לראות את הרישום בשנת 2021 כמועד ביצוע ההענקה.
דיון משפטי: בית המשפט הדגיש כי ככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות של בית משפט הדן בענייני חדלות פירעון, בשל מומחיותו הייחודית בתחום. עיקרון זה הוכר בפסיקה, בין היתר בע"א 3145/21 בן משה נ' כונס הנכסים הרשמי. עם זאת, כאשר נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר מסקנות הערכאה הראשונה אינן מתיישבות עם חומר הראיות, רשאית ערכאת הערעור להתערב. במקרה זה מצא בית המשפט כי מדובר במצב חריג המצדיק התערבות. בית משפט קמא לא שמע עדויות ולא קבע ממצאי מהימנות, והכרעתו התבססה על מסמכים בלבד. לפיכך אין לו יתרון דיוני משמעותי על פני ערכאת הערעור, ומסקנותיו המשפטיות ניתנות לבחינה מחודשת. סעיף 220 לחוק חדלות פירעון מאפשר לנאמן לבטל הענקה שביצע החייב לפני פתיחת ההליך כאשר מתקיימים תנאים מסוימים, ובכללם העדר תמורה, קיום קשר משפחתי והוכחה כי ההענקה בוצעה בתוך פרק זמן מוגדר לפני פתיחת ההליך. תכלית ההסדר היא למנוע הברחת נכסים ולהגן על עקרון השוויון בין הנושים. השאלה המרכזית במקרה זה הייתה מהו המועד הקובע לצורך הפעלת הסעיף: האם מועד רישום הזכויות במקרקעין בשנת 2021, או שמא מועד כריתת הסכם הממון בשנת 1999. בית משפט קמא אימץ את האפשרות הראשונה, אך בית המשפט המחוזי קבע כי גישה זו שגויה. בהסתמך על פסיקה עדכנית נקבע כי המועד הרלוונטי לבחינת הענקה הוא מועד כריתת ההסכם היוצר את הזכות, ולא מועד רישומה בפנקסי המקרקעין. בית המשפט הפנה בהקשר זה לפסק הדין ברחד"פ 56520-12-25 סבאח נ' עדיני, שבו נקבע כי לצורך סעיף 220 המועד הקובע הוא מועד הסכם המתנה ולא מועד הרישום. לפי גישה זו, גם כאשר מדובר במקרקעין שהזכות הקניינית בהם נוצרת עם הרישום, אין בכך לשנות את המועד שבו התחייבו הצדדים להעברת הזכות.
בית המשפט בחן את השאלה האם שטרי המכר שנחתמו בשנת 2021 מהווים עסקת מתנה עצמאית, כפי שקבע בית משפט קמא, או שמא הם פעולה טכנית שנועדה לממש את הסכם הממון משנת 1999. לאחר עיון במסמכים הגיע בית המשפט למסקנה כי האפשרות השנייה היא הנכונה. מסמכי הדיווח לרשות המסים הצביעו במפורש על כך שתאריך העסקה הוא 30.3.1999 – מועד חתימת הסכם הממון. גם בטפסי הדיווח למס שבח ולמס רכישה צוין כי מדובר בעסקה משנת 1999. נתונים אלה מלמדים כי הרישום בשנת 2021 נעשה לצורך השלמת הרישום הפורמלי של ההסכם הישן ולא במסגרת עסקה חדשה. עוד הדגיש בית המשפט כי הסכם ממון בין בני זוג מהווה מארג מורכב של הסכמות הדדיות והעברות רכוש. לפיכך אין לבחון כל רכיב בו בנפרד. העובדה כי בשטר המכר צוין כי ההעברה נעשית ללא תמורה אינה סותרת את הסכם הממון, שכן ההסכם כלל חלוקת רכוש רחבה בין הצדדים ולא תמורה כספית ישירה.
בית משפט קמא קבע כי בני הזוג זנחו את הסכם הממון, בין היתר משום שלא רשמו הערת אזהרה במשך שנים רבות והמשיכו להתגורר יחד. בית המשפט המחוזי דחה מסקנה זו. נקבע כי זניחת הסכם היא טענה עובדתית המחייבת הוכחה פוזיטיבית, והנטל להוכיח אותה מוטל על הטוען לכך. הנאמן לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענה זו ואף לא חקר את בני הזוג על גרסתם. עוד נקבע כי העובדה שבני הזוג המשיכו להתגורר יחד אינה שוללת את תוקפו של הסכם ממון. ההסכם אינו הסכם גירושין אלא הסדר רכושי שנועד להסדיר את זכויות הצדדים במקרה של משבר. אף ההסכם עצמו הכיר בכך שהבעל ימשיך להתגורר בבית המגורים.
בית המשפט התייחס גם לטענה כי העובדה שהאישה לא רשמה הערת אזהרה במשך שנים רבות מעידה על זניחת זכויותיה. נקבע כי אמנם רישום הערת אזהרה הוא מנגנון חשוב להגנה על זכויות במקרקעין, אך אין מדובר בתנאי לתוקפו של הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט. הסכם כזה מקבל תוקף מחייב מעצם אישורו השיפוטי. בית המשפט אף ציין כי העיכוב ברישום הזכויות נבע במידה רבה מקיומם של עיקולים שהוטלו על הנכס לאחר חתימת ההסכם. עיקולים אלה בוטלו רק בשנת 2021, ורק לאחר ביטולם ניתן היה להשלים את רישום הזכויות.
בית המשפט קבע כי העברת הזכויות בנכס בשנת 2021 אינה עסקה עצמאית אלא מימוש של הסכם יחסי הממון משנת 1999. משכך, המועד הרלוונטי לבחינת תחולת סעיף 220 לחוק חדלות פירעון הוא מועד כריתת ההסכם בשנת 1999. מאחר שמועד זה רחוק בהרבה מתקופת ארבע השנים הקבועה בחוק לביטול הענקה, התנאים להפעלת הסעיף אינם מתקיימים. לפיכך התקבל הערעור ובוטלה החלטת בית משפט השלום שהורתה על ביטול ההעברה. נקבע כי הזכויות בנכס אינן חלק מקופת הנשייה של החייב. בנוסף חויב הנאמן לשלם לכל אחד מן המערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.
עחדל"פ 40968-11-25 בסול נ' ממונה על חדלות פירעון - מחוז חיפה והצפון ואח' (ניתן ביום: 24.2.26)
Reload document 
Open in new tab