מדובר בלקוחה שסירבה לשלם שכ"ט של 4.5% לעו"ד שטיפל במכירת דירתה (הטיפול כלל הסדרה של בעיות שנגעו לרישום הדירה). ביהמ"ש דחה את טענות הנתבעת שכללו מצב נפשי קשה, אי ידיעת עברית והיות שכ"ט לא מוסרי. ביהמ"ש קבע: ראשית, לעיתים קרובות אדם מגיע לקבל שירותיו של עו"ד כשהוא נמצא במצוקה כלשהי אולם המצוקה ממנה סבלה הנתבעת אינה קשורה בתובע; שנית, אם הנתבעת לא ממש הבינה על מה היא חותמת היא לא הייתה צריכה לחתום עד שהיא מבינה ושלישית, מי שנהג באופן לא מוסרי היא הנתבעת, שהתחייבה כלפי התובע בתשלום שכ"ט והחליטה לשלול ממנו את המגיע לו, תוך הפרה בוטה של הסכם שכה"ט.