פסק הדין עוסק בערעור על קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים כי הסכם מכר דירה בוטל כדין על ידי המוכר, עקב אי־ תשלום יתרת התמורה במועד על ידי הרוכשים. השאלה המרכזית שנדונה היא האם הפרה זו הקנתה למוכר זכות לבטל את ההסכם לאלתר, או שמא בנסיבות המקרה היה עליו להעניק לרוכשים ארכה לתיקון ההפרה. בית המשפט העליון קובע כי אף שמדובר בהפרה יסודית, הרי שבנסיבות הייחודיות ובעיקר בשל הפרה קודמת מצד המוכר ועקרון תום הלב היה עליו לתת ארכה, ומשלא עשה כן, הביטול נעשה שלא כדין.
