שם השופט/ת: אריאל ממן
הסכם הגירושין בין הצדדים קובע בין היתר כי האישה תהא זכאית ל- 40% מכלל הכספים להם זכאי הבעל עם שחרורו מצבא קבע (בסמוך למועד אישור ההסכם). אולם, במידה ויתברר כי הבעל הסתיר מהאישה כספים/זכות שקיבל תהא האישה זכאית למלוא הזכות. ביהמ"ש מורה על אכיפת הסנקציה בנוגע לקרן ההשתלמות של הנתבע שהוסתרה מהתובעת. בנוסף נדחו טענות שונות של הנתבע כנגד חוו"ד המומחה וטענות נוספות לקיזוז. הנתבע חוייב בהוצאות בסך 50,000 ₪.
רקע עובדתי: תביעה לאכיפת פרק הרכוש בהסכם גירושין, שנחתם ואושר ב-2012 לרבות הפעלת הסנקציה הקבועה בו. ההסכם קובע בין היתר כי האישה תהא זכאית ל- 40% מכלל הכספים להם זכאי ו/או יקבל הבעל עם שחרורו מצבא קבע (בסמוך למועד אישור ההסכם). אולם, במידה ויתברר כי הבעל לא הביא לידיעת האישה ו/או בא כוחה, קיומה של זכות כזו או אחרת, אשר היה ידוע לו עליה תהא האישה זכאית למלוא הזכות. לטענת התובעת, הנתבע הסתיר ממנה זכויות וכספים שקיבל עם פרישתו, לא איזן קרן השתלמות, ושילם לה פנסיה בחסר. הנתבע כפר בטענות, טען לשיהוי, לקיזוזים שונים ולתשלומי יתר.
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בעיקרה וקבע שהוכח כי הנתבע אכן הסתיר מהתובעת באופן מכוון את היקף הזכויות שקיבל בעת פרישתו מצה"ל והתובעת נאלצה לשכור שירותיו של אקטואר ולנהל הליך זה; ידוע כי על הסכמים, באשר הם, חלה חובת תום הלב הן בשלב המשא ומתן והן בשלב קיום הוראותיו. בסיפא לסעיף 15 לחוק החוזים נקבע כי הטעיה משמעה גם אי גילוין של עובדות, אשר צד היה צריך לגלות. בהתייחס לבני זוג חלה חובת גילוי מוגברת; במקרה דנא ביהמ"ש סבור כי הוראת הסנקציה שנקבעה בהסכם בגין הסתרת המידע היא מידתית וסבירה בהתחשב בפערי המידע בין הצדדים. כפועל יוצא, נקבע כי התובעת זכאית להפעלת הסנקציה ולפיכך זכאית למלוא הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים בקרן ההשתלמות של הנתבע נכון למועד הפירעון.
הפרשי העבר: אין מחלוקת שיש הפרשי עבר בגין קצבת הפנסיה השוטפת. הצדדים נחלקו ביחס להפרש שעל הנתבע לשלם לתובעת, כשלשיטת הנתבע עומד סכום זה ע"ס 76,661 ₪ ולא על סך 100,661 ₪ שקבע המומחה, וזאת מאחר ששילם לה תשלומי יתר בסך 24,000 ₪.אלא שהנתבע בחר שלא לחקור את המומחה ביחס לטענות הקיזוז וביהמ"ש מורה על חיוב הנתבע בתשלום 100,661 ₪ לתובעת, בגין הפרשי העבר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת המקורית – 30.4.2023 ועד מועד התשלום בפועל. סכום זה הינו בנוסף לחיוב הנתבע בתשלום סך של 13,807 ₪ נכון ליום 30.3.2024, בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה.
נדחו טענות הנתבע ביחס לתשלומים שהתובעת טוענת ששילמה ביתר בגין חלקה בחוב המשותף, כך שעל הנתבע להעביר לתובעת סך של 28,734 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מחודש ינואר 2016 ועד למועד התשלום בפועל.
ביהמ"ש מחייב את הנתבע בתשלום מלוא שכר טרחת המומחה (כך שעליו לשפות את התובעת בסך של 5,250 ₪ בתוספת מע"מ, ששילמה בעבור שכר טרחת המומחה). ביהמ"ש מקבל גם את טענות התובעת כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט בגין עיכוב במסירת מסמכים לאקטואר. יחד עם זאת ובשים לב להתנהלות הנתבע בהליך כולו, לרבות בעניין שיתוף הפעולה לצורך קידום ההליך; העובדה כי עמד על חקירת המומחה – עניין זה יבוא לידי ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות הכוללות בהליך. נדחו טענות הנתבע לקיזוז החזרי משכנתא בגין הבית המשותף. הנתבע חויב בהוצאות ההליך בסך 50,000 ₪.
תלהמ 9113-12-21 ק. פ נ' י. ט (ניתן ביום: 31.12.25)
Reload document 
Open in new tab