פסק הדין עוסק בעתירה חוקתית שעניינה הסדרת ביקורי חברי כנסת אצל אסירים ביטחוניים, ובפרט חוקיותו של "המתווה הסיעתי" המגביל ביקורים אלה לנציג אחד מכל סיעה. העתירה כללה גם רכיב פרטני בקשתו של חבר הכנסת אחמד טיבי להיפגש עם האסיר מרואן ברגותי. בית המשפט העליון קבע כי אף שהסירוב לבקשה הפרטנית מוצדק מטעמים ביטחוניים, הרי שהמתווה הסיעתי מעורר קשיים חוקתיים משמעותיים, בעיקר בשל פגיעתו בפיקוח הפרלמנטרי ובעצמאות חברי הכנסת. חרף זאת, דעת הרוב הובילה למחיקת העתירה תוך הותרת הסוגיה להסדרה בין הרשויות, בעוד דעת מיעוט גרסה כי יש להעניק סעד עקרוני ולהורות על ביטול המתווה.
הגבלת ביקורי חברי כנסת אצל אסירים ביטחוניים: בין שיקולי ביטחון לפיקוח פרלמנטרי