פסק הדין המאוחד עוסק בשורה של עתירות חוקתיות ומינהליות שעניינן שיתוק פעילותה של מועצת תאגיד השידור הישראלי והקשיים שנוצרו בהליכי המינוי של חברי מועצת התאגיד וחברי ועדת האיתור. במרכז ההכרעה עמדה החלטתו של שר התקשורת להעביר מכהונתה את יושבת ראש ועדת האיתור, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, בטענה כי לא מילאה את תפקידה כראוי וכי נפל פגם בהתנהלותה בהליכי בחירת חברי ועדת האיתור. בית המשפט העליון, מפי השופט עופר גרוסקופף ובהסכמת השופטים גילה כנפי־שטייניץ וחאלד כבוב, בחן את מבנה השידור הציבורי בישראל ואת מעמדם העצמאי של מוסדות התאגיד, וקבע כי החלטת השר התקבלה בחוסר סמכות מהותי, בניגוד לעקרונות היסוד של עצמאות השידור הציבורי ותוך חריגה מגבולות ההתערבות המותרים של הדרג הפוליטי. פסק הדין הדגיש את חשיבות עצמאות התאגיד, את הצורך בהגנה על הליכי מינוי מקצועיים ונקיי כפיים, ואת מגבלות כוחו של השר בכל הנוגע להתערבות בעבודת ועדת האיתור.
