נקבע כי כתב ויתור, כשלעצמו, אינו חסין מפני טענות משפטיות-חוזיות נגד תוקפו המשפטי ומעמדו אינו דומה ל"צו חוסם" שמונע מלכתחילה את הגשת התביעה. במילים אחרות, ככל חוזה, כתב ויתור נתון לפרשנות. חשיבותה של זכות הגישה לערכאות מגבירה את הצורך לנקוט כלפי כתב הוויתור משנה זהירות, ולעתים אף חשדנות של ממש. במקרה הנדון ביהמ"ש העליון קיבל בחלקו ערעור על פסק דינו של המחוזי שדחה על הסף תביעה שהגישה המערערת כנגד המשיב לאחר שחתמה על כתב וויתור במסגרתו הצהירה כי היא מוותרת גם על עילות תביעה שאינן ידועות לה כנגד המשיב. נקבע כי כתב הוויתור אכן מנוסח באופן רחב ביותר, אך אינו חל על הטעיה במעשה מכוון בשלב המשא ומתן על הסדר הפשרה כפי שנטען ע"י המערערת.
ביהמ"ש העליון מחליש את מעמדו של כתב הוויתור: "כתב וויתור אינו סוף פסוק"