השופטת: הדס והלום
למדינה: עו"ד שני דבש
לנאשמים: עו"ד תומר ורשה
הנאשם, סטודנט מצטיין למשפטים, הורשע בבית משפט השלום לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות מכוח חוקי העבודה, שאותן ביצע בהיותו מנהל ובעל מניות בחברה קטנה אשר העסיקה עובדים. האירוע נגע לשורה של ליקויים ואי-סדרים מהותיים בניהול החברה, בהם אי-תשלום שכר מינימום, אי-הפרשות כדין לקרנות פנסיה, אי-תשלום גמול עבור שעות נוספות, אי-מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה ואי-מסירת תלושי שכר מפורטים, וכן אי-ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה.
כתב האישום המקורי כלל עבירות חמורות יותר, אך התיקון שהושג בהסכמה, הוביל להרשעתו, למרות נסיבותיו האישיות, בעבירות של הפרת הוראות חוק הגנת השכר והפרת הוראות חוק עובדים זרים (בנוגע לקבלני כוח אדם, סעיפים 2(א) ו-10א), תוך הטלת עונש שהתבסס על של"צ (שירות למען הציבור) בהיקף של 240 שעות, קנס כספי והתחייבות.
בערעור שהגיש טען הנאשם כי ההרשעה צפויה לגרום לו נזק חמור ובלתי הפיך בהמשך חייו ובמיוחד בדרכו המקצועית, שכן, הרשעה פלילית בעבירה שיש עמה קלון עלולה למנוע ממנו קבלה להתמחות ואף קבלת רישיון עריכת דין מלשכת עורכי הדין, מאחר שהתחום מחייב עבר פלילי נקי. נטען כי מעשיו נבעו מרשלנות וחוסר ניסיון ולא מכוונת רווחה או זדון, וכי הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו, שיתף פעולה עם רשויות האכיפה והביע חרטה כנה. עוד הוצג תסקיר מבחן חיובי במסגרתו הומלץ באופן מפורש להימנע מהרשעתו על מנת שלא לפגוע בשיקומו ובסיכוייו להשתלב בעולם המשפט נוכח הנסיבות הייחודיות של המקרה.
עיקר טיעונה של המדינה שהתנגדה לבקשת ביטול ההרשעה נסב סביב הפגיעה הקשה בזכויותיהם הבסיסיות של העובדים, וכן בהגנה על האינטרס הציבורי באכיפה יעילה ומרתיעה של דיני העבודה. נטען כי עבירות אלה הן עבירות כלכליות-חברתיות המחייבות הרשעה כדי לשדר מסר ברור בדבר חשיבות שמירת זכויות העובדים וכן כדי להרתיע מעסיקים פוטנציאליים מלבצען.
השופטת הדס והלום קבעה כי הרשעת הנאשם, סטודנט למשפטים, בעבירות אלו – הכוללות רכיבים של חוסר יושר ברשלנות מול עובדים – עלולה להוות "מחסום כניסה" כמעט בלתי עביר למקצוע עריכת הדין, ובכך לגרום לו פגיעה קשה בשיקומו; על כן, ומבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים, ניתן לסטות מכלל ההרשעה גם בשל חומרת העבירות הפחותה בנסיבות העניין. זאת ועוד, המדובר במעידה חד-פעמית של אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי שהיה צעיר וחסר ניסיון; בנוסף, העבירות בוצעו באופן פסיבי (אי-מילוי חובה) ולא אקטיבי, והנאשם הודה בכתב האישום המתוקן וכבר נשא בחלק מהעונש באמצעות ביצוע עבודות השירות (של"צ), מה שמבטא חרטה מעשית ומספק מענה הולם לאינטרס הציבורי של הרתעה וענישה.
נוכח כלל הנימוקים, בשים לב לפגיעה הקשה בעתידו של הנאשם כעורך דין, יחד עם הודאתו, החרטה שהביע וסיום השל"צ, קבעה השופטת כי אינטרס שיקומו הפרטני של הנאשם במקרה זה גָּבַר על האינטרס הציבורי. הודגש כי אין מדובר ב"חנינה" אלא באיזון עדין שנועד למנוע ענישה בלתי פרופורציונלית. בהתאם לכך, בוטלה הרשעתו של הנאשם, אך העונש (של"צ, קנס והתחייבות) נותר על כנו, ובכך נשמרה חומרת העבירות והענישה תוך הסרת המכשול הפורמלי לקבלת רישיון עריכת הדין והשגת שיקום יעיל ומידתי.
ת"פ (בית הדין האזורי לעבודה - תל אביב) 55770-03-21 מ"י נ' הגנרל והברון בע"מ ואח', ניתן ביום 7.11.2025
Reload document 
Open in new tab