נקבע כי בית הדין מכבד ומוקיר את רצון האב להתפלל במניין כאוות נפשו, אולם יש לזכור כי חובת תפילה במניין הינה מדרבנן. לעומת זאת חובת חינוך הילדים והדאגה לחינוכם הנאות הינה מדאורייתא. ולעולם דרבנן נדחה מפני דאורייתא. "אם הורה עוסק במצות חינוך ילדיו, לגדלם לתורה ולמצוות, לחנכם ולהדריכם בדרך ישרה, כולל הבאתם למוסדות החינוך, הרי הוא עוסק במצוה ועל כן פטור הוא ממצוה של תפילה ובודאי מחיוב תפילה במניין" כך בית הדין הרבני.
