הנאשם, כבן 60 וללא עבר פלילי, הורשע על סמך הודאתו בשתי עבירות של תקיפת בת זוג ובעבירת איומים אחת. האירועים התרחשו בשני מועדים נפרדים: בדצמבר 2023, לאחר שאשתו הביעה רצון להיפרד, הוא אחז בצווארה, הצמידה לקיר וירק בפניה. באפריל 2024 איים על גרושתו טלפונית, הגיע לדירתה, בעט בדלת ובקירות, חבט באגרופיו, דחף אותה ומנע ממנה לצאת מהדירה על ידי נעילתה והשלכת המפתח.
התביעה עתרה למתחם שבין חצי שנה ל-15 חודשי מאסר בפועל, תוך הצגת פסיקה מחמירה של מקרים הכוללים חניקה ואיומים ברצח. מנגד, ההגנה טענה למתחם שבין מאסר על תנאי למספר חודשי עבודות שירות, תוך הפניה למקרים שבהם נגזרו עונשים קלים יותר וטענה כי הבניית שיקול הדעת השיפוטי לא השיגה אחידות בתחום זה.
השופט איתי הרמלין בחן את נסיבות המקרה וזיהה רכיבי חומרה הכוללים פגיעה באוטונומיה של המתלוננת, התנהגות משפילה (יריקה) ויסוד מפחיד של חבטות בקירות ומניעת חופש התנועה. עם זאת, לא נגרמו למתלוננת חבלות פיזיות. בית המשפט קבע כי בשל חוסר האחידות בפסיקה, יש לתת את מרב המשקל לנסיבות הספציפיות וקבע מתחם עונש הולם הנע בין 5 ל-12 חודשי מאסר בפועל.
בבואו לגזור את העונש בתוך המתחם, התייחס השופט לנסיבותיו האישיות של הנאשם: אדם כבן 60, נהג משאית הסובל ממחסור כלכלי ומחלות קשות. שירות המבחן דיווח על הפחתה בסיכון המיידי וציין כי המתלוננת אינה חוששת עוד, אך הצביע על היעדר מוטיבציה פנימית לטיפול ועל קיום סיכון בטווח הרחוק. בניו של הנאשם העידו לטובתו, תיארו אותו כאב טוב וביקשו להתחשב במצבו.
נוכח האמור נידון הנאשם ל-5 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך 2,500 ₪.
Reload document 
Open in new tab