ביום 8.5.25 הזמין הנאשם, צעיר בן 20, את המתלונן, קטין שהכיר, לשיחה בצד עת שהו ברחבת בר "הטקסס" בדימונה יחד עם מבלים נוספים. חילופי הדברים שהתפתחו בין השניים הובילו להסלמה מהירה, במסגרתה היכה הנאשם במכת אגרוף באפו של הקטין, ובעוד הקטין מנסה להגן על עצמו, דקר אותו הנאשם במותן ימין. הקטין פונה לקבלת טיפול רפואי והנאשם הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.
ב"כ המאשימה עתר למתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל תוך שהוא מדגיש מסוכנותו של הנאשם שהגיע חמוש בחפץ חד למקום בילוי ואת העובדה שהקורבן הינו קטין השייך לאוכלוסייה פגיעה. ההגנה עתרה לביטול ההרשעה ולחלופין לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בעונש שיקומי וצופה פני עתיד בלבד של של"צ ומבחן, תוך ציון נסיבות חייו הקשות של הנאשם, הודאתו המיידית, החרטה שהביע וההליך הטיפולי האינטנסיבי שבו הוא מצוי, אשר גזירת עונש מאסר בפועל עלולה לגדוע.
נוכח מדיניות הענישה הנוהגת ובחינת נסיבות ביצוע העבירה שאינן מלמדות על תכנון מוקדם אלא על אירוע שהסלים במהירות, העמיד השופט אבישי כהן את מתחם העונש ההולם על טווח שבין 9-20 חודשי מאסר בפועל. בבחינת פוטנציאל השיקום, התרשם השופט מתסקירי שירות המבחן שהצביעו על כך שהנאשם, צעיר כבן 20, משתלב באופן רציף, פעיל ומתמיד בהליך הטיפולי, מביע שאיפה לניהול אורח חיים נורמטיבי.
אשר לבקשה לביטול ההרשעה קבע השופט כהן כי חומרת מעשה האלימות הפיזית במרחב הציבורי שגרם לחבלה ודרש טיפול רפואי, אינה מאפשרת ויתור על ההרשעה, ובמיוחד בתקופה זו שבה האלימות גואה והצורך בהרתעת הרבים ובשליחת מסר חד-משמעי לציבור גוברים על שיקולי השיקום האישיים.
באיזון מכלול השיקולים נידון הנאשם ל-7 חודשי עבודות שירות, פיצוי המתלונן בסך של 5,000 ש"ח, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות.
Reload document 
Open in new tab