השופטת: נטע לב
האסיר, קטין יליד 2009, נידון למאסר של 10 חודשים בגין עבירות נשיאת נשק קר שלא כדין והצתה בצוותא על רקע לאומני. על פי כתב האישום, הוא יידה בקבוק תבערה לעבר עמדת משטרה, אך התחרט מביצוע המעשה שבוצע לאחר שכנוע של חבריו.
ב"כ המדינה שהפנתה לחוות דעת שב"כ בביצוע עבירות מסוג זה, התנגדה לשחרור בטענה לרקע האידיאולוגי של העבירה ואי-הוכחת זניחת עמדות אלו על ידי האסיר.
ב"כ האסיר ביקש מוועדת השחרורים לאמץ את ההמלצות המפורטות בתוכנית השיקום שהוכנה עבור מרשו ומציעה מסגרת שיקומית מקיפה שמטרתה להחזיר את הקטין לתפקוד תקין בחברה. בנוסף, הוגש מכתב מטעם משפחת האסיר שנועד להדגיש את לקיחת האחריות של המשפחה על הקטין ואת נכונותם להיות מעורבים באופן פעיל בתהליך שיקומו. לבסוף הוצג אישור על תשלום הפיצוי המעיד על חרטה ולקיחת אחריות של הקטין על מעשיו.
וועדת השחרורים קבעה כי יש קושי בטענת המדינה לדרישת הוכחת זניחת העמדות נוכח העובדה שהקטין לא קיבל כל טיפול או שיחות עם עובד סוציאלי במהלך מאסרו שיכולים היו לסייע לו בכך. צויין כי שירות בתי הסוהר אינו מבחין בין אסירים תושבי הרשות הפלסטינית לאזרחי ישראל, שלהם אינטרס שיקומי ברור, והודגשה חשיבות שיקום קטינים כדי שלא ישובו על מעשיהם בעתיד.
בהחלטתה הסתמכה וועדת השחרורים על התרשמות נציג רש"א מתכנית השיקום, התרשמותה מהאסיר עצמו, תשלום הפיצוי ועמדת המשפחה. אשר לחוות דעת שב"כ צויין כי היא היתה כללית לסוג העבירות בתיק זה ולא ספיציפית לקטין עצמו. לאור זאת, הוחלט על שחרור האסיר בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית לילי, השתלבות בתכנית שיקום ופיקוח.
וש"ר 39768-01-25 פלוני נ' מ"י, בית הסוהר דמון, ניתן ביום 4.5.2025
Reload document 
Open in new tab