המערער הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בביצוע 43 עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס, בניגוד לחוק מס ערך מוסף ובעקבות כך הושתו עליו בבית משפט קמא 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי. על פי העובדות, במהלך שנת 2017 פעל המערער בצוותא חדא עם אחרים והשתמש בעוסק רשום כדי להוציא 84 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס לארבעה עוסקים שונים. סך המע"מ הגלום במסמכים אלו עמד על 961,205 ₪, כאשר המעשים בוצעו מבלי שהייתה כוונה לבצע את העסקאות בפועל ותוך שאיפה לסייע לאותם עוסקים להתחמק מתשלום מס כדין.
בעניינו של המערער הוגשו לבית משפט קמא שני תסקירי מבחן אשר הצביעו על קשיים ממשיים מצדו בלקיחת אחריות ובהתבוננות פנימית ביחס לדפוסיו המרמתיים. הרושם שעלה מן הדיווחים לימד כי המוטיבציה שהפגין המערער להשתלב בהליך טיפולי הייתה חיצונית בלבד, ונבעה בעיקרה מחששו מתוצאות ההליך הפלילי. לפיכך הומלץ על הטלת עונש מוחשי וקונקרטי.
המערער מיקד את עיקר טענותיו בפגיעה הקשה בעקרון אחידות הענישה, שכן על שותפיו לפרשה הוטלו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ההגנה הדגישה כי אי-הסרת המחדל נבעה מחסרון כיס וממצוקה כלכלית עמוקה ולא מחוסר נכונות, וכי בשלב הערעור עלה בידיו להפקיד 400,000 ₪. מנגד, ביקשה המאשימה להותיר את עונש המאסר בפועל על כנו תוך שהיא מדגישה את חומרת העבירות ואת העובדה שלמערער עבר פלילי קודם בתחום המס, בניגוד לשותפיו.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי נקודת המוצא בעבירות מסוג זה היא הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. כמו כן, נמצא כי בית משפט קמא שקל בצדק את נסיבות ביצוע העבירה, ובכללן היקף המס המשמעותי, השיטתיות, התכנון בצוותא והמניע שעניינו בצע כסף.
לצד זאת מצאו השופטים כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות, שכן לאחר מתן גזר הדין בערכאה הדיונית פעל המערער באופן אקטיבי והסיר חלק ניכר מהמחדל בסך של 400,000 ₪. השופטים הבהירו כי הסרת מחדל מהווה שיקול משמעותי לקולה מאחר שהיא משקפת נטילת אחריות ומשרתת את האינטרס הציבורי שבהשבת הכספים לקופת המדינה. מאמץ זה, לצד ערבויות שהציג המערער להמשך התשלומים, הפך את עניינו לדומה הרבה יותר לעניינו של שותפו מלכה, אשר זכה להקלה בעונש בשל הסרת מרבית המחדל.
יתרה מכך, בית המשפט בחן את סוגיית עברו הפלילי של המערער ומצא כי השיהוי המשמעותי בהגשת כתבי האישום מנע ממנו את האפשרות הדיונית לאחד את תיקיו כפי שעשה שותפו. השופטים קבעו כי עקרון אחידות הענישה המהווה ביטוי לעקרון השוויון בפני החוק, מקבל משנה תוקף כאשר מדובר במעורבים באותה פרשה עובדתית. לפיכך, נקבע כי הפער שנוצר בין המערער לבין שותפיו הוא מפלה ולא ניתן להשלים עמו, בייחוד לנוכח העובדה ששותפו הנוסף לא הסיר כלל את המחדל ועדיין נידון לעבודות שירות בלבד.
נוכח האמור התקבל הערעור באופן חלקי ובית המשפט המחוזי העמיד את עונש המאסר של המערער על 9 חודשי עבודות שירות חלף עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בערכאה הראשונה.
Reload document 
Open in new tab