ביום 26.4.22, על רקע חוב כספי בין אביו של הנאשם למתלונן, גבר בן 79, במכון רישוי בנתניה, קילל המתלונן את האב, שבר את הטלפון הנייד של הנאשם ואחז בגז מדמיע. בתגובה בעט הנאשם ברגלו של המתלונן עד שנפל, רכן מעליו עד שהופרדו על ידי עוברי אורח, ובהמשך אף הטיח את הטלפון של המתלונן בקרקע. כתוצאה מכך נגרמו לקשיש פצעים מדממים בכף ידו, שטף דם בזרועו, נפיחות ורגישות. במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש.
שירות המבחן הגיש שלושה תסקירים בעניינו של הנאשם, יליד שנת 2000, המנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד בתחום הפיגומים והפך לאב במהלך ההליך. בתחילה גילה הנאשם קושי בלקיחת אחריות מלאה ואמפתיה, אך לאחר ששולב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק צעירים במשך כשנה, חל שינוי חיובי במצבו והוא החל להביע חרטה עמוקה והבנה של דפוסיו האימפולסיביים. לאור התקדמותו, המליץ שירות המבחן על אפיק שיקומי-חינוכי בדמות צו מבחן וצו של"צ, ללא רכיב של מאסר בפועל.
המאשימה טענה כי חרף נסיבותיו האישיות של הנאשם והליך השיקום שעבר, אין מקום לסטות ממתחם הענישה הראוי נוכח חומרת המעשים, ומשכך עתרה לקביעת מתחם ענישה הנע בין 6 ל-15 חודשי מאסר בפועל. הסניגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן, תוך שהוא מדגיש את תרומתו של המתלונן להתרחשות האירוע, את עברו הנקי של הנאשם ואת הפגיעה הקשה והבלתי מידתית שתיגרם למשפחתו הצעירה ככל שיוטלו עליו עבודות שירות.
השופטת זהר דיבון סגל הדגישה כי קשישים זכאים להגנה מיוחדת בשל מוגבלותם הפיזית ופגיעותם היתרה וקבעה שעל אף שהאירוע לא תוכנן מראש והמתלונן אכן התגרה בנאשם, הייתה לנאשם שליטה מלאה על מעשיו והוא בחר להגיב באלימות פיזית ובריונית במקום לנהוג באיפוק. לפיכך נקבע מתחם ענישה הולם הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל.
לקולא ציינה השופטת את גילו הצעיר של הנאשם, הודאתו המיידית שחסכה את העדת הקשיש והעדר עבר פלילי, ודנה את הנאשם ל-6 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪, פיצוי למתלונן בסך 3,600 ₪ וצו מבחן.
Reload document 
Open in new tab