השופט: אלכס שטיין
למדינה: עו"ד עדי ערד, עו"ד דנה אלון, עו"ד יעל שרף ועו"ד נועה עזרא-רחמני
למשיב 1 (פלדשטיין): עו"ד עודד שמע סבוראי ועו"ד סיוון האוזמן
למשיב 2 (הנַגָד): עו"ד אורי קורב ועו"ד סיוון רוסו
בפני בית המשפט העליון ערר המדינה וערר המשיב 2 על החלטתו של השופט מסארווה מיום 3.12.24 אשר הורה על שחרור המשיבים ממעצרם למעצר-בית מלא ומוחלט בפיקוח מפקחים ותחת תנאים נוספים.
במסגרת קשר שהתקיים בין פלדשטיין שסיפק שירותי ייעוץ ללשכת ראש הממשלה והנַגָד, שמשרת במילואים במחלקה לביטחון מידע בצה"ל, העבירו השניים ידיעות סודיות לגורמים בלתי-מורשים. בכתב האישום נטען כי פלדשטיין שקיבל מהנגד ידיעות בדרגת סודיות גבוהה ביותר, פעל להפצת אחת מהן לעיתון Bild הגרמני וזאת לאחר שהצנזור הראשי לא התיר את פרסום הידיעה בכלי התקשורת בארץ. כמו כן, העביר פלדשטיין את הידיעות שקיבל מהנגד לגורמים בלתי-מורשים נוספים. לאחר פרסום הידיעה הסודית בעיתון בילד, העביר הנגד לפלדשטיין עותק פיזי קשיח של הידיעה. כתב האישום שהוגש נגד פלדשטיין והנַגָד מייחס להם עבירות של מסירת ידיעה סודית ושיבוש מהלכי משפט. לפלדשטיין מיוחסות, בנוסף, עבירות של החזקת ידיעה סודית ומסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, והנגד מואשם גם בגניבה בידי מורשה.
בהחלטת השחרור בבית המשפט המחוזי קבע השופט מסארווה קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירה של מסירת ידיעה סודית, לרבות היסוד הנפשי של מודעות – לכל הפחות, ברמה של קלות דעת. לצד זאת, נקבע כי קיימת חולשה ראייתית ביחס ליסוד הנפשי הנדרש בעבירה של מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, עבירה המיוחסת לפלדשטיין בלבד.
באשר לעילת המעצר קבע השופט מסארווה כי מעשי העבירה המאומתים בראיות לכאורה הם מעשים חמורים אשר מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות. לצד זאת, צוין, בין היתר, כי נוכח שיתוף הפעולה של המשיבים ותרומתם המשמעותית למדינה במסגרות שונות, לא נראה כי מי מהם יבצע עבירות נוספות אם ישוחרר ממעצר.
ב"כ המדינה הדגישה כי גילוי הידיעה הסודית שפורסמה בעיתון הגרמני לא רק שגרם לנזק הטמון בחשיפת תוכן הידיעה גופה, אלא, נגרם גם נזק חמור שבעתיים לביטחון המדינה עקב חשיפת האמצעי והיכולות המודיעיניות שהביאו להשגת הידיעה. נטען כי המדובר באנשים חסרי מעצורים ועכבות אשר פעלו, ונכונים לפעול גם כעת, למימוש מאווייהם בדרכים-לא-דרכים, וכי פרסום הידיעה על ידי פלדשטיין בעיתון בילד נועדה לגרום לתפנית בשיח הציבורי-תקשורתי בנוגע לניהול הממשלה והעומד בראש את משבר החטופים מאז המתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר. הודגש כי מדובר בקידום האינטרס האישי-קרייריסטי של פלדשטיין כמי ששירת את ראש הממשלה והיה מופקד על ההיבט התדמיתי של משרד ראש הממשלה מול אמצעי תקשורת.
הסניגורים טענו כי המשיבים פעלו משיקולים פטריוטיים וכי אותם שיקולים הניעו אותם להסוות את מעשיהם ואת הקשר שנקשר ביניהם. פלדשטיין הסביר כי ראה עצמו כמי שפועל מטעמו של ראש הממשלה. באשר לאיסור הפרסום שהטילה הצנזורה נטען כי איסור זה לא נגע לתוכן הידיעה גופה, אלא להיבטים אחרים הקשורים אליה. הנגד מצידו טען כי עשה את אשר עשה על-מנת ליצור ולתפעל ערוץ תקשורת ישיר עם משרד ראש הממשלה כדי להבטיח שידיעות מודיעיניות חשובות תַּגַּעְנָה לידי ראש הממשלה, ואליו בלבד, מבלי שתופצנה לתקשורת, וּתְאַפְשֵׁרְנָה לו לקבל החלטות מיטביות בנוגע לניהול המלחמה. הודגש כי מעשים אלה נעשו, בין השאר, בעידודם של מפקדים וחיילים שונים ביחידתו.
השופט אלכס שטיין ציין כי: "המשיבים – כל אחד בדרכו שלו – חרג בטיעוניו ממסכת זאת וצלל למעמקי חומר הראיות...קו הטיעון האמור של המשיבים לא נבחר במקרה. המשיבים בחרו בו בעמדם לפניי מאחר שבית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לכיוונו של בירור האשמה בגדרו של הליך שעניינו מעצר עד תום ההליכים, שלא בהתאם למקובלוֹת – ובטרם נשמעה מעל לדוכן העדים גרסת החפות של המשיבים ומבלי שעמדה היא למבחן של חקירה נגדית. דרך זו איננה דרכי. גורלם של המשיבים בכל הקשור למעצרם עד לסיום ההליך העיקרי אמור להיקבע בהתאם לכללים אשר חלים על כלל הנאשמים; ואין בדעתי לסטות מכללים אלו, שבמרכזם ניהול סיכונים."
אשר לראיות לכאורה קבע השופט שטיין כי לאחר עיון בחומר שהוגש לידיו עולה כי הוא מכיל בתוכו את הודאות המשיבים בהעברות של מידע סודי ביותר אשר מיוחסות לכל אחד מהם ודי בכך ובמעשי ההסתרה שהם נקטו בפועלם, כדי לקיים את המבחן של "אם נאמין ..." ואת דרישותיה של הלכת זאדה.
אשר לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אצל פלדשטיין לא התגבשה, לכאורה, כוונה מיוחדת לפגוע בביטחון המדינה, ועל כן יש כרסום בחומר הראיות, קבע השופט שטיין כי קביעה זו אינה מקובלת עליו כלל ועיקר מאחר שהיא חורגת חריגה רבתי מהמתכונת של ניהול סיכונים אשר מהווה בסיס לכללי המעצר עד תום ההליכים. בנוסף נקבע כי יש קושי, לקבל, בשלב הנוכחי, את טענתו של פלדשטיין כי לא ראה בתוכן הידיעה הסודית שהפיץ משום מידע סודי משמעותי שכן הוא עצמו הודה שידע שמדובר במידע סודי אחרי שתיאר מידע זה באוזניו של גורם בלשכת ראש הממשלה כחומר ש"שווה מיליון דולר" ואף כתב בהקשרו כי "משהו גדול מתבשל", ובהצטרף העובדה כי הוא ביקש וקיבל מהנגד – בדרך לא דרך – עותק קשיח של הידיעה הסודית, בפורמט המקורי שלה.
אשר לחלופת המעצר שנקבעה לפלדשטיין נקבע כי היא ממזערת במידה מרבית את סיכוני הימלטותו מן הדין והסיכון שעליו יש להידרש הוא האפשרות שפלדשטיין יעשה שימוש אסור במידע המודיעיני שקיבל לידיו, בדרכים-לא-דרכים. אך נוכח העובדה שהידיעות הסודיות שהוא קיבל מהנגד, ידועות לגורמי הביטחון, בשונה מהמידע הרב המוחזק אצל הנגד, הרי שהסיכון אשר נשקף מחשיפת המידע שבידי פלדשטיין, אינו מצדיק את הותרתו במעצר בין כותלי הכלא.
בעניינו של הנגד צויין כי החלטת בית המשפט קמא לפיה הוא מאמין שהנגד למד את הלקח ולא יעביר עוד שום מידע סודי אשר נמצא בידיו או נצור במוחו, קבע השופט שטיין כי בעולם של ניהול סיכונים אין מקום למתן אמון אינטואיטיבי בנאשם. המדובר במי שמוסיף לראות את עצמו כמעין vigilante של חיל המודיעין, "קבלן עצמאי" שבשעת הצורך רשאי ליטול לידיו את המושכות ולהקים ערוצי תקשורת ישירים בינו לבין הגורמים הממשלתיים תוך ביטול מוחלט של שרשרת הפיקוד הצה"לית ונהלי ביטחון המידע. ועל כן פגיעה בביטחון המדינה אשר עלולה להיגרם בהתממשותו של תרחיש זה – מי ישורנה? את הסיכון הביטחוני שנשקף מהנגד לא נוכל להרשות לעצמנו בעת המלחמה.
אשר על כן הורה השופט על מעצרו של פלדשטיין בפיקוח אלקטרוני במעצר בית מלא ומוחלט. על-מנת לאכוף את האיסור על שימושיו של פלדשטיין בטלפון חכם ובתקשורת ממוחשבת מכל סוג שהוא, התיר השופט שטיין לגורמי הביטחון, בהתעורר חשד סביר להפרת האיסור מצד פלדשטיין או מצד מפקחיו, להאזין לשיחותיו ולכל תקשורת שמתבצעת חרף האיסור. אשר לנגד קיבל השופט את ערר המדינה והורה על המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.
עשת"ש (העליון) 12293-12-24 מ"י נ' פלדשטיין, עשת"ש (העליון) 13420-12-24 מ"י נ' פלוני, ניתן ביום 8.12.2024
Reload document 
Open in new tab