פסק הדין עוסק בסכסוך משפחתי מורכב הנוגע לבעלות במקרקעין ביבנאל, ובפרט בזכויות שהתקבלו במסגרת עסקת חליפין עם קרן קיימת לישראל. המחלוקת המרכזית נסבה על השאלה האם זכויות אלו שייכות במלואן ליורשי יעקב בן גליל, או שמא גם ליורשי אחותו ציונה. בנוסף, נדונה שאלת תוקפה של עסקת מכר מאוחרת שביצעו יורשי ציונה לצדדים שלישיים. בית המשפט קובע כי פרשנות נכונה של הסכם הפשרה שנחתם בין האחים מובילה למסקנה כי הזכויות במקרקעין המוחלפים שייכות ליורשי יעקב בלבד, וכי העסקה המאוחרת אינה גוברת על זכויותיהם, הן בשל היעדר תום לב והן בשל אי עמידה בדרישת התמורה.
