הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, לצד עבירת מהירות (122 קמ"ש במקום 90 קמ"ש) ועבירת ביטוח. העבירה המרכזית בוצעה לאחר שהנאשם נפסל לנהיגה למשך 59 ימים על ידי בית המשפט בפתח תקווה; עם זאת, הוא לא הפקיד את רישיונו, ולכן הפסילה מעולם לא החלה להימנות בפועל, והוא המשיך להיחשב כפסול בעת הנהיגה.
הדיון לעונש התנהל ללא הסדר טיעון וכלל תהליך ארוך שבו החליף הנאשם ייצוג פעמיים, וזאת בנוסף לעובדה שהתיק ספג דחיות רבות עקב ניסיונו לצרף את התיק הנוכחי להליך פלילי אחר שהתנהל נגדו בבית המשפט הקהילתי, ניסיון שבסופו של דבר לא צלח.
השופט אלון אופיר קבע מתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר בפועל, ומתחם פסילה שנע בין 6 חודשים לחמש שנים. לקולא צויינו הודאת הנאשם ונטילת האחריות המלאה שלו על מעשיו. מנגד צויינו עברו הפלילי שכלל עבירות רכוש שבגינן כבר ריצה מאסר בעבודות שירות, וכן עבר תעבורתי מכביד שכלל 11 עבירות מתוכן עבירה זהה נוספת של נהיגה בזמן פסילה שאותה ביצע בסמיכות זמנים לאירוע הנוכחי.
שירות המבחן אמנם תיאר את הרקע המשפחתי המורכב של הנאשם והמליץ על ענישה הכוללת של"צ, אך ציין במפורש כי המדובר במי שאינו מפנים באופן מלא את אחריותו ואינו מורתע מההליך המשפטי המתנהל נגדו. מתוך הכרה בחומרת ביצוע העבירה השנייה של נהיגה בזמן פסילה ובצורך לייצר הרתעה, פסק השופט כי אין הצדקה להסתפק ברכיב של"צ בלבד, שכן הדבר חורג באופן בלתי סביר ממתחם העונש ההולם.
נוכח האמור לעיל נידון הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 ₪, חודשיים עבודות שירות ועונשי מאסר ופסילה על-תנאי. צויין כי הנאשם כבר ריצה מעל 3.5 שנות פסילה במסגרת פסילתו עד תום ההליכים שהוטלה בתיק זה, ומשכך, לא נגזרה עליו פסילת רישיון נוספת בפועל, והפסילה הקיימת בוטלה.
Reload document 
Open in new tab