שם השופט/ת: הלית סילש
נדחתה תביעה נגד עורכי דין שטיפלו בהסכם לרכישת בית מגורים בכפר סירקין; נקבע, כי לא נפל כל פגם בשירות המשפטי שניתן לתובעים, ולא הופרו חובות האמון והזהירות כלפיהם מצד הנתבעים; הודגש, כי התקשרות עם עורך דין אינה הופכת אותו למי שמהווה מעין תעודת ביטוח לכיסוי כל נזק אשר מקורו בפעילותו הכלכלית של הלקוח.
רקע עובדתי: תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יחייב את הנתבעים, עורכי דין במקצועם, בפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו להם עקב ובמהלך התקשרות בהסכם מכר מקרקעין, בסכום כולל של 5,435,086 ₪. במסגרת ההסכם, רכשו התובעים מהנתבעים 3-5 את זכויותיהם בבית מגורים ברחוב בכפר סירקין. הנתבע 1 ייצג את המוכרים, הנתבעים 3-5, במשא ומתן למכירת הזכויות במקרקעין, ובהמשך שימש כנאמן לכספי התמורה; הנתבע 2 ייצג את התובעים במשא ומתן לרכישת הנכס. לטענת התובעים, הנתבעים 1-2 הפרו את חובות האמון והזהירות שלהם כבעלי מקצוע, התרשלו במתן השירות המקצועי, וזאת בכל הנוגע לניסוחו של הסכם המכר, בבדיקות אשר נערכו על ידם לעניין היקף ומהות זכויות הנתבעים 3-5 במקרקעין כמו גם היקף ומהות החובות של אותם נתבעים כלפי צדדים שלישיים. התובעים טענו להצגתם של מצגי שווא רשלניים ומטעים באשר למצבו התכנוני והרישומי של הנכס, כמו גם לעניין היקף החובות מכוחם התנהלו בעניינם של הנתבעים 3-5 הליכי גבייה והליכים משפטיים שונים. מנגד, הנתבע 1 ביקש להדגיש כי התובעים היו מיוצגים, לכל אורך התקופה נושא התביעה, על ידי עורך דין מטעמם (הנתבע 2) ולא נדרשו כלל לשירותיו של הנתבע 1; עוד נטען, כי הייתה זו בחירתם העצמאית של התובעים להעביר סכומי עתק לידי צדדים שלישיים, חלקם לפי בקשת הנתבעים 3-5, וכל זאת בניגוד למנגנונים אשר הוגדרו בגוף הסכם המכר. הנתבע 2 טען, כי פעל כבעל מקצוע סביר, ותוך שהוא מקיים את כלל חובותיו כלפי התובעים; לטענתו, היו התובעים מודעים היטב לכל פרט ופרט הנוגע למצבת החובות של הנתבעים 3-5 והיקף הזכויות במקרקעין.
דיון משפטי: בית המשפט דחה את התביעה ופסק כי התובעים מצאו לנכון להעלות טענות כנגד הנתבעים 1 ו-2 כאילו מדובר היה במקשה אחת או במשרד עורכי דין אחד, מבלי שתיעשה הבחנה מהותית בין הנתבעים לבין עצמם, ותוך שהטענות המועלות כלפיהם לעניין חובותיהם על פי דין כלפי התובעים, היו בחלק הארי שלהן כלליות מאוד. כל זאת לעניין היקף המצגים אשר הוצגו לתובעים קודם ההתקשרות בהסכם המכר, היקף הבדיקות אשר בוצעו קודם לחתימה, המצגים והמידע שנמסר לתובעים, ולבסוף גם התנהלות הנתבעים לאחר חתימתו של הסכם המכר ובעיקר בכל הנוגע להסרת ההערות אשר היו רשומות על המקרקעין. אלא כי חובות הזהירות והאמון של הנתבע 1 שונות בתכלית מאלו של הנתבע 2, והיקף השירותים אשר ניתן על ידי כל אחד מעורכי הדין, היה שונה וזאת הן לעניין היקף השירות המשפטי והן בהתייחס לזהות הגורם לו ניתן אותו שירות. בהתייחס להסכם המכר על כלל רכיביו, לרבות שלב המשא ומתן אשר קדם לחתימתו, התובעים היו מיוצגים על ידי הנתבע 2 בלבד, והנתבע 1 לא ייצג את התובעים. במקרה דנן, לא נפל כל פגם בשירות המשפטי אשר ניתן לתובעים על ידי הנתבע 2, וודאי לא זה אשר בגינו יש לראותו כמי שחב בנזק הנטען. ודוק: עורך הדין הוא בגדר יועץ. תפקידו לעשות שימוש בידע ובמיומנות המקצועית שלו על מנת להציג ולהמליץ ללקוח מהו הנתיב אשר בהיבט המשפטי הינו מיטבי עבורו כמו גם המשמעויות הצפויות (עד כמה שהן צפויות) לבחירת הלקוח לפעול בדרך שונה. עם זאת, אין עורך הדין מחליף את שיקול דעתו של הלקוח, הוא אינו מקבל את ההחלטות במקומו, הוא אינו נוטל את הסיכון עבורו (כפי שגם אינו נהנה מפירות הצלחת אותו סיכון) והוא וודאי אינו נושא בתוצאות בחירתו של הלקוח לפעול בניגוד להמלצות אשר ניתנו לו. התקשרותו של לקוח עם עורך דין אינה הופכת את זה האחרון למי שמהווה מעין תעודת ביטוח לכיסוי כל נזק אשר מקורו בפעילותו הכלכלית של הלקוח, והוא אינו בגדר קבלן תוצאות. בסופו של יום התובעים היו והינם אנשים בוגרים, אשר מצאו לנכון להתקשר בהסכם מכר וזאת בהתייחס לנכס מקרקעין עליו קיימות "גיבנות" לא מעטות בדמות חריגות בנייה והערות לטובת צדדים שלישיים. במקרה דנן, התובע, בשיתוף פעולה עם הנתבעים 3-4, אף בחר, בניגוד לעמדת בא כוחו, הנתבע 2, לסטות באופן בוטה מהמנגנונים אשר נקבעו בגוף הסכם המכר, כאשר היה באלו כדי להבטיח הסרת כל ההערות הרשומות על המקרקעין.
בעניינו של הנתבע 1, אין חולק כי הוא לא ייצג את התובעים לצורך ההתקשרות בהסכם המכר, אלא את הנתבעים 3-5 בלבד. אכן, בית המשפט העליון הכיר, ברמה העקרונית, באפשרות חיובו של עורך דין בנזקו של מי שאינו לקוחו, וזאת בלבד שנמצא כי מתקיימת באותו מקרה פרטני חובת זהירות של עורך הדין כלפי הניזוק. עם זאת, הבהירה הפסיקה כי מדובר בחובת זהירות אשר קשה להגדירה בצורה מדויקת וגורפת, ויש לנהוג משנה זהירות קודם החלתה. כל זאת, תוך מתן הדעת למגוון של שיקולים ונתונים עובדתיים ומשפטיים, לרבות מידת המעורבות והמגע בין הצדדים, כשירותו של הניזוק, בחינת השאלה האם עסקינן במעשה או במחדל, תפקידו של עורך הדין בהתקשרות וכיוצא באלו. לעניין זה נפסק, בין היתר, כי שאלת ייצוגו המשפטי הנפרד של אותו גורם אשר כלפיו מבוקש להטיל חובת זהירות, מהווה נתון משמעותי בבחינת הסוגיה, וכי עובדת היות שני הצדדים מיוצגים, תהווה שיקול משמעותי כנגד הטלת חובת זהירות על עורך הדין, כלפי מי שאינו לקוחו. במקרה דנן, אין הצדקה כלשהי להורות כי הנתבע 1 חב חובת זהירות או אמון כלפי התובעים, בכל הנוגע לבדיקות שבוצעו קודם להתקשרות בהסכם המכר כמו גם ביחס להוראותיו של הסכם המכר, למעט מתוקף תפקידו כנאמן על הכספים בהתאם להוראות אותו הסכם. הנתבע 1 אכן חב כלפי התובעים בחובת זהירות ונאמנות לעשות שימוש בכספי הנאמנות בהתאם להסכם המכר, לרבות על דרך של תשלום הכספים לנושים וזאת כנגד קבלת מכתבי כוונות/אישור סילוק. ברם, חרף ההכרה בקיומן של חובות זהירות ונאמנות – לא ניתן לקבוע כי במקרה דנן הופרו אלו על ידי הנתבע 1, מתוקף תפקידו כנאמן, וזאת משום שהראיות בתיק מלמדות, כי הנתבע 1 פעל בהתאם להוראות הנאמנות הנקובות בהסכם המכר, ואף סירב לסטות מהן – וזאת עד למועד בו התקבלו הנחיות ברורות אשר התקבלו על דרך של הסכמות מאוחרות בין התובעים לבין הנתבעים 3-5 או בהוראות בכתב של הנתבע 2 אשר פעל על בסיס הנחיותיו של התובע.
מקום בו לא הרימו התובעים את הנטל להוכיח, בעניינם של הנתבעים 1 ו-2, כי הופרו כנגדם חובות זהירות או חובות אמון, לא נדרש כלל הדיון בסוגית הנזק. עם זאת, ניתן לציין, כי מכלל חומר הראיות עולה המסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח את שיעור הנזק שנגרם להם, וגם לא הניחו מצע ראייתי, אף לא בקירוב, המלמד על ניסיון התובעים להקטנת הנזק. מעבר לכך, בהתייחס לרכיב הפיצוי המוסכם, הרי ש הנתבעים 1 ו-2 אינם צד להסכם המכר, לא התחייבו כלפי התובעים בתשלום הפיצוי המוסכם, ולא ברור מהו המקור לחייבם בתשלום סכום זה. לאור האמור, התביעה נדחתה.
תא 5499-04-16 עדי צים נ' אליהו נאמן (ניתן ביום: 25.9.24)
Reload document 
Open in new tab