השופט: גיל גבאי
כנגד הנאשמת, בת 21, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של גילוי הזדהות עם ארגון טרור על רקע הטבח הרצחני ביום 7.10.23, חטיפת האזרחים והכרזת המלחמה שבעקבותיהם, פרסמה הנאשמת סרטון בווטסאפ שהיה חשוף למאות אנשי קשר. הסרטון הציג שילוב בין נאום של ראש הממשלה לבין תמונות של מחבלי חמאס חמושים, בתוספת כיתוב וסמלי לבבות המביעים חיבה.
בתחילה בחרה הנאשמת לכפור באשמה וניהלה הליך הוכחות מלא. היא טענה כי הפרסום פֹּורַשׁ שלא כהלכה וכי מדובר בסרקזם או בביקורת פוליטית כלפי ראש הממשלה, ולא בהזדהות עם טרור. נקודת המפנה בתיק אירעה לקראת שלב הכרעת הדין, כאשר נחשפו תכתובות ווטסאפ נוספות מהטלפון של הנאשמת. תכתובות אלו הראו כי בזמן אמת, בשעות הראשונות של ה-7 באוקטובר, הביעה הנאשמת שמחה והתלהבות מהאירועים, מה שסתר באופן חזיתי את טענותיה המאוחרות בבית המשפט על "זעזוע" מהטבח. בעקבות חשיפה זו, חזרה בה הנאשמת מכפירתה והצדדים הגיעו להסדר טיעון.
בתסקיר המבחן תוארה הנאשמת כמי שמתפקדת באופן נורמטיבי בדרך כלל, שחשה חרטה וחשש כבד לעתידה המקצועי בתחום הרפואה המשלימה. השירות המליץ להסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור ואף שקל בחיוב את ביטול ההרשעה כדי למנוע פגיעה ארוכת טווח ביכולת ההשתכרות שלה.
ב"כ המדינה עמד בתוקף על הדרישה לענישה מרתיעה הכוללת מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. התובע הדגיש כי הערכים המוגנים שנפגעו – שלום הציבור, הביטחון והחוסן החברתי – מחייבים מענה שיפוטי הולם, במיוחד כאשר מדובר בפרסומים המעודדים את האויב בשעת מלחמה. המדינה טענה כי אין מקום לביטול ההרשעה נוכח חומרת הנסיבות.
ההגנה הציגה חוות דעת קרימינולוגית פרטית שניסתה לצייר תמונה מורכבת יותר של אישיות הנאשמת. בחוות הדעת נטען כי מדובר במעשה ילדותי וחסר מחשבה עמוקה, שנבע מתחושת ניכור ותסכול ולא מתוך משנה סדורה של תמיכה בטרור. הסנגור הפציר בבית המשפט לראות בנאשמת קורבן של הנסיבות ושל גילה הצעיר, ולבטל את כתם ההרשעה.
השופט גיל גבאי ציין כי המעשה של הנאשמת אינו עומד בחלל ריק אלא משתלב במערך הסתה רחב יותר שיש לו פוטנציאל הרסני, והדגיש כי הזדהות עם טרור בלב המלחמה אינה יכולה לעבור ללא תגובה עונשית משמעותית.
בסוגיית ביטול ההרשעה, פסק השופט כי המקרה אינו עומד בתנאים המחמירים שנקבעו בהלכת כתב. נקבע כי חומרת העבירה גוברת על הנזק העתידי לנאשמת, במיוחד לאור העובדה ששיקרה בתחילה לגבי עמדותיה האמיתיות בזמן הטבח. השופט מצא כי חוסר הכנות שהפגינה הנאשמת ביחס לתכתובות המוקדמות מונע ממנו ללכת לקראתה בביטול ההרשעה.
לגבי קביעת מתחם העונש צוין כי העונש המקסימלי על עבירה זו הוא שלוש שנות מאסר. השופט העמיד את המתחם בתיק זה על 4 עד 10 חודשי מאסר, תוך שהוא מתחשב מחד בפרסום היחיד ובתפוצה המוגבלת, ומאידך בעיתוי המחמיר ובתוכן המזעזע של הפרסום המצדיק את הצבת הנאשמת במרכז המתחם.
נוכח האמור נידונה הנאשמת לעונש של 5 חודשי עבודות שירות, קנס בסך 1,000 ₪ ומאסר על-תנאי.
Reload document 
Open in new tab