השופט: אריאל סלטו
בפני בית המשפט שלוש בקשות מאוחדות שהגישה מדינת ישראל למתן צווי הריסה שעניינם שלושה מבני מתכת וסככה ברחוב יהודה הלוי בראש העין. ב"כ המדינה טענו כי המבנים הללו, המיועדים כיום לצורכי ציבור ובהם בניית מרכז קהילתי של בית חב"ד, נבנו ללא היתרי בנייה כדין בשנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת, ולפיכך מדובר בעבודה אסורה אשר נסיבותיה אינן מתאימות לניהול הליך פלילי רגיל מפאת התיישנות.
ב"כ המדינה טענה כי עצם היעדרם הפיזי של היתרי הבנייה בתיקי הרשות מוכיח שהבנייה אסורה, וכי גם אם ניתן היתר בעבר, הרי ששינויי הייעוד של הקרקע לאורך השנים והפקעתה הסופית בשנת 1997 לטובת העירייה הפכו את המבנים לעבודה אסורה. מנגד, המשיבים – שירשו את המבנים ולא בנו אותם בעצמם – טענו כי המבנים הוקמו כדין וכי היעדר המסמכים נובע משריפה בארכיון הרשות, תוך שהם מעלים טענות להגנה מן הצדק בשל שיהוי קיצוני של עשרות שנים וחוסר תום לב המהווה מסלול עוקף לפיצויי הפקעה.
השופט אריאל סלטו קבע כי על אף שלא מדובר בהליך פלילי רגיל, רמת ההוכחה הנדרשת מהמדינה להראות כי מדובר ב"עבודה אסורה" היא ברמה הגבוהה השקולה למשפט פלילי וזאת נוכח הפגיעה הקשה והדרסטית בזכות הקניין החוקתית. כמו כן, הסתמך השופט על פסיקת בתי המשפט העליון והמחוזי המכירה בקושי הממשי של אזרחים לשמור מסמכים והיתרים במשך עשרות שנים במיוחד בעידן שקדם למחשוב וקבע כי הדרישה להציג היתר בנייה היסטורי בחלוף יובל שנים היא "גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה".
נימוק מרכזי נוסף של השופט נשען על מסמך היסטורי משנת 1965 שהוצג בתיק קשור וסמוך (עניין פאדל), המעיד כי המועצה המקומית נהגה להעניק באותה תקופה רישיונות להקמת צריפים דומים באותו מתחם, דבר המכרסם בצורה משמעותית בטענת המדינה ומגביר את הספק לגבי אי-חוקיות המבנים.
בהמשך בחן השופט את תשריטי התוכניות השונות לאורך השנים ומצא בהם חוסר עקביות ואי-ודאות מובהקת, שכן בחלק מהתשריטים המבנים הופיעו ובחלקם לא, למרות שלא היה חולק כי המבנים עמדו על תילם ברצף, עובדה המחזקת את המסקנה כי לא ניתן להסתפק באי-מציאת ההיתר הפיזי בארכיון. אשר לטענת המדינה לפיה שינוי ייעוד הקרקע או הפקעתה הופכים בנייה חוקית רטרואקטיבית ל"עבודה אסורה", נקבע כי קביעה מעין זו מהווה פגיעה אנושה בעקרון החוקיות והחלת אחריות פלילית למפרע על מבנים שבעת הקמתם תאמו את הדין.
לאור כל הנימוקים הללו קבע השופט כי המדינה לא הרימה את נטל ההוכחה המוגבר הנדרש ממנה ודחה את הבקשות למתן צווי הריסה למבנים.
בע"א (השלום - פתח תקווה) 15562-01-26 (מאוחד עם 15530-01-26 ו-15478-01-26) מ"י נ' קוממי ואח', ניתן ביום 15.5.2026
Reload document 
Open in new tab